ניקמת הצמחים

אני אוהב בשר.

תנו לי בשר בוקר, צהרים וערב ואני אהיה מאושר.

אז מה אני עושה פה בחממת הצמחים?

ניגבתי את מצחי מזיעה. חם ולח ומחניק בחממה. נדמה היה לי שאני באיזו ארץ טרופית על קו המשווה ועוד מעט ירד גשם הצהרים בטיפות עבות וחמות.... לפתע, כאילו שמעו את מחשבותיי, נפתחו המקלחות מלמעלה ומלאו את האוויר ברסיסי מים חמים שהקשו על הנשימה.

רציתי לברוח.

הנה אשתי הרזונת, מתקרבת על רגלי גפרורים, חמושה עם חיוך גדול של סיפוק עצמי: “אל תזוז. זה מפסיק בעוד דקה.” היא אמרה, מרוצה מעצמה. הנה היא הצליחה להתגבר על ההתנגדות שלי ולהביא אותי לכאן.

בלבי האשמתי את דר' בצלאל. האם הוא באמת רופא, או שרלטן מתחזה למומחה?

לפני חודשיים היא הלכה אל הקליניקה שלו בעקבות המלצת חברה והפכה להיות צמחונית אדוקה.

שיטת בצלאל להרזיה בטוחה כללה הימנעות מאכילת בשר. עגבנייה ושני בצלים לארוחת בוקר, סלט חסה עם עלים מהחממה שדר' בצלאל הקים ליד ביתו, ופרות עם יוגורט לארוחת ערב. דיאטה קפדנית בהשגחת הגורו החדש להרזיה.

לאשתי יש היסטוריה ארוכה של מעבר בין גורו אחד לשני. כולם מבטיחים הרזיה של 20 ק”ג תוך שבועיים, כאילו היא לא רזה מספיק. אחרי שבועיים ועוד שבועיים, שהתמשכו לחודשים, היא מצליחה להוריד 5 ק”ג, שמועלים מיד תוך כמה ימים בהפסקה שבין גורו אחד, למכון הרזיה שני.

דר' בצלאל אמר שצריך להביא גם אותי למכון ההרזיה: “הרזיה זה לא עניין של אוכל בלבד. הרזיה היא דרך חיים, עניין חברתי שעושה כל המשפחה ביחד.”

כן בטח! הוא מרוויח יותר אם כל המשפחה באה למכון.

אשתי נדנדה לי יום יום, מאשימה אותי שבגללי היא לא מרזה: “תבוא רק יום אחד ותראה שתתאהב בדרך החיים הזו.”

נשברתי. מי יכול לסבול את הכאב והדמעות של אישה שלא יכולה להיכנס לבגדים הקטנים עליה בשתי מידות?

עכשיו אני עומד מזיע בחממה ואשתי משדלת אותי לקטוף עגבנייה, לעקור גזר, ולקצץ מלפפון לתוך הסלט. “אתה לא רעב? לא מתחשק לך סלט עסיסי ומזין?”

כן אני רעב, ומתחשק לי סטייק שמן, מזין ועסיסי.

“לא, אני לא רעב." אמרתי.

“לא אכלת אפילו ארוחת בוקר. הנה אני אעשה לך סלט טעים." אמרה והתחילה לעקור, לקצץ ולקטוף מכל הבא ליד.

בדממה המזיעה של החממה נשמעו לחישות ואנחות, שעד מהרה התגבשו למילים של ייאוש וכאב.

הסתכלתי סביב לראות מי המדבר... לא ראיתי איש, היינו לבד בחממה.

אשתי שהתעייפה מלקצץ בצמחים, התיישבה לנוח על שפת הבאר שבמרכז החממה מתחת לצמח מטפס סבוך, מסתכלת בסיפוק בשלל הירקות והעלים שנערמו לרגליה: “זהו, התעייפתי. אנוח מעט לפני שאעקור עוד כמה גזרים ואקצץ כמה עלים לקישוט.”

נשענת על הצמח שוקעת בתוך ענפיו הרכים, ועוצמת את עיניה.

בטח שהיא עייפה, אחרי שהלכה 5 קילומטרים במצוות דר' בצלאל, כאשר בבטנה רק כמה עלי חסה של ארוחת בוקר.

עמדתי שם, מביט במיאוס בערמת הצמחים השחוטים, מנגב טיפות זיעה ממצחי, תוהה איך התחתנתי עם בחורה אובססיבית כזו?

עכשיו שמעתי ברור לחישות: “הנה העוקרת האכזרית, זו ההזדמנות שלכם חברים.”

ולנגד עיני נסגרו הענפים מסביב לה, מושכות את אשתי לתוך הבאר.