החיים השלווים

לא היה בלסלי משהו שיכל לרמז על סיפור יוצא דופן.

לסלי היה אדם שמנמן ומיושב המתקרב לגיל 40. פנים עגולות, מגולחות למשעי. שיער מתדלדל המרמז שלא יעברו שנים רבות עד שהקרחת תשתלט על קדקודו. עיניים כחולות מימיות המביטות באדישות משועממת על הסובב אותו. לעבודתו כפקיד בחברת הבטוח היה מגיע בחליפה עם עניבה שמרנית כמו כולנו. אדם רגיל לא יוצא דופן.

גם כאשר הוא לא הגיע לעבודה אף אחד לא שם לב במיוחד. הוא פשוט התפוגג לרקע כמו אותן צורות מחשב שנעלמות בלי להותיר סימן, כך הוא לא הותיר כל זכר בזיכרון חבריו לעבודה.

לכן מאד התפלאתי כאשר נתקלתי בו לאחר שנים רבות כל כך. המעשה שהיה כך היה.

לקראת יציאתי לגמלאות החלטנו, אשתי ואני לממש חלום ישן ולצאת לחופשה ממושכת באיים הקריביים הקסומים. פרקנו את המזוודות במלון קטן השוכן לחוף הים וללא שהיות ירדנו לרחוץ בים השקט שרבץ כענק ידידותי כחול לרגלי חוף החול הלבן מלכך את הדקלים שצמחו ממש בגבול המים. מרחוק ראיתי דייג מעביר את שללו מבטן הסירה לארגזי עץ על החוף. כאשר קרבתי לראות את הדייג מקרוב הכרתי בו להפתעתי את לסלי. למרות שלא היינו ידידים קרובים בארץ שמחתי לראות פנים מוכרות בארץ כל כך רחוקה. לאחר ברכות וטפיחות רבות על השכם קבענו להיפגש בערב לאחר שיסיים את עבודת יומו.

במסעדת הדגים על חוף הים, הבטיח לי לסלי במאור פנים, יספר לי את סיפורו. יתכן שהאווירה השלווה באי הקסום או אולי עייפותי מהטיסות הארוכות, גרמה לי להאריך בשנת אחר הצהרים, כך שכאשר נכנסתי באיחור למסעדה מצאתי את לסלי כבר יושב במה שנראה שולחנו הקבוע, מוצץ קוקטייל צבעוני מגביע ארוך. הוא דחה בחיוך את התנצלותי על האיחור והזמין אותי לשבת אתו. עכשיו יושב מולו בניחותא היה לי זמן לחקור את השנוי שחל בו. הגבר השמנמן וחסר הייחוד שזכרתי מהעבודה, הפך לגבר מוצק ושרירי בעל פנים מחורצים, ששיזפונם הדגיש את עיני התכלת שנבטו מתחת לגבינים עבותים. מתברר שיום אחד החליט להתנתק מהחיים המשמימים שלו, הוא ארז תרמיל, עזב את משפחתו, והעבודה הבטוחה שלו ונסע לטיול בדרום אמריקה. "לסלי אתה תרמלאי? אין לחשוב על הפכים מנוגדים יותר."

"כן" ענה לי " הרגשתי שהשגרה המשעממת חונקת אותי והחלטתי בוקר חורפי מדכא אחד, להתנתק. הוצאתי את כל חסכונותיי מהבנק וקניתי כרטיס טיסה לריו דה זאנרו". מתברר שלסלי טייל בדרום אמריקה, עד שכספו אזל. תחנתו האחרונה הייתה כאן באי הקסום הזה. בידו נותר רק כרטיס הטיסה חזרה, אותו שמר לפי תכניתו המקורית. באותו ערב, לפני כעשר שנים, בעודו מתכונן לחזור, חשב לעצמו שהוא מעדיף להישאר ולחיות כאן. הוא קנה את ספינת הדייג הקטנה בכסף שקבל עבור כרטיס הטיסה שהחזיר. מאז, כבר עשר שנים שהוא השתקע באי, חי משלל הדגה שהוא מוכר למסעדה ונהנה מהשלווה.

לסלי סיים את סיפורו ומצץ לגימה ארוכה מהקוקטייל שבידו. הסתכלתי בלסלי היושב בשלווה מולי וחשבתי; אדם יכול לשנות את מקומו ומקצועו, אך קשה לו לאדם לשנות את טבעו. בסופו של דבר שקע לסלי גם כאן בשגרה נטולת ריגושים שממנה ברח לפני עשר שנים.