המחאה

הם סבבו במעגל על הרחבה הקטנה בפתח הסניף הראשי של הבנק. אנשים רזים מרופטי לבוש, עם להט בעיניים.

צועדים בשמש הקופחת, קוראים סיסמאות בקול ניחר: "הבנק הוא אויב העובד, המנהל אותנו שודד" סיסמא אותה כתב מנהיג החבורה, ועכשיו הוא שר אותה במלוא גרונו בגאווה.

המנהיג ההולך בראש החבורה הוא אדם רזה, נמוך קומה בעל פנים מחודדות ושער להבה, ומחזיק בידו שלט ענק בו כתוב "מנהל הבנק שודד את הכסף שלנו!!!"

המוחים האחרים הולכים אחריו מחזיקים בידם שלטים שנכתבו בכתב יד עקום.

קהל התחיל להתאסף מסביב מביט במוחים. חלקם רק הביטו בסקרנות אדישה אך היו גם אנשים שעודדו אותם: "נכון, הבנק הוא שודד, וכל הכסף הולך על משכורות ענק למנהלים.”

כמה לקוחות שחשבו להיכנס לבנק נרתעו והלכו משם.

דלת הבנק נפתחה ובחורה צעירה מדדה בפסיעות קטנות על עקבים גבוהים, ככל שהותירה לה השמלה הצמודה.

היא נעמדה על המדרגה העליונה קוראת בקול, מנסה להתגבר על הקקופוניה של סיסמאות המוחים: “מר אליעזר שרון, מר אליעזר שרון!"

הג'ינג'י מנהיג החבורה הקטנה נעצר מולה: “אני אליעזר, מה את רוצה?”

“מנהל הבנק רוצה לדבר איתך." אנפפה הבחורה בשקט שהשתרר.

אליעזר מסר את השלט שבידו לאדם שעמד אחריו ופקד: “ המשיכו במחאה, אני הולך לראות מה יש לחרא הזה, שקורא לעצמו מנהל בנק להגיד.” והלך אחרי הבחורה לתוך הבנק.

מנהל הבנק גוץ ושמן עם משקפי קרן עבות עדשות על חוטם ענק, קם ממקומו ללחוץ את ידי אליעזר, מיישר תוך קימה את עניבתו: “שלום לך, עלינו לדבר על מצב חשבונך בבנק.”

“יותר טוב שנדבר על המשכורת המנופחת שלך שאתה מממן מהעמלות המוגזמות שאתה לוקח ממני.” הטיח בפניו.

“אתה יכול לדבר כאוות נפשך, עדיין יש חופש דיבור, אך לא תשנה את העובדה שאני סוגר את חשבונך בבנק.” אמר המנהל בקשיחות.

“זה לא חוקי, אתה לא יכול לסגור חשבון ללא הצדקה.”

“אז תתבע אותי ואת הבנק, נראה אותך מתגבר על המערכת הגדולה העומדת לרשותי.” צחק המנהל בפניו.

בחור צעיר לבוש בקפידה בחולצה לבנה עניבה מפוספסת ומעיל מחויט, שעמד מחוץ לדלת ושמע את חילופי הדברים התערב: “סלחו לי, אך במקרה שמעתי את חילופי הדברים. אני עורך דין ואולי אוכל לסייע.”

אליעזר פנה אליו מחייך בהקלה: “תגיד לו בבקשה שאסור לו לפי הדין לסגור את חשבוני ללא עילה מספקת.”

עורך הדין חייך בנעימות אך לא אמר מילה.

אליעזר פנה אל מנהל הבנק בסרקזם: “עכשיו פתאום כבר אין לך מה להגיד?” אך הוא נדהם לראות את המנהל מחייך חזרה, קם וניגש לעורך הדין ולוחץ את ידו בברכה: “דווקא יש לי מה להגיד. עורך הדין הוא חבר שלי. אתה לא תשיג עורך דין שיעז לעמוד כנגד הבנק.”

אליעזר קם ויצא מחדרו של מנהל הבנק, משאיר אחריו שני אנשים מחייכים אחד לשני בחיוך משובה.

אליעזר יוצא מהבנק מרוגז עוד יותר משהיה, מעיר תוך כדי יציאה משתדל להסתיר עד כמה הוא הושפל: “עוד נראה מי יחייך אחרון.” והתרחק בצעד רחב ובראש מורם.

בחוץ הוא לא מתעכב להצטרף לחבורתו שעדיין סובבה במעגל.

ניכר במוחים שהאדרנלין שהזרים הרוגז בעורקיהם שכך.

חברו הלך בראש צועק עכשיו סיסמא חדשה שהמציא: “סלקו את המנהל, בראש הבנק יש נוכל.”

אליעזר נתקף שמץ של קנאה על שהוחלף בקלות כזו, אך התנחם בכך שהחרוז של מחליפו לא יותר טוב מהחרוז שלו.

התחנה הבאה שלו הייתה למערכת העיתון.

ביקש לדבר עם העורך.

העורך אדם בגיל העמידה לבוש בחולצה פתוחת צווארון. ראשו המקריח מבהיק ממנורת הפלואוסנט שמעליו, הקליד במרץ על המחשב שלפניו. הוא הפסיק את ההקלדה, החליק את משקפיו מאפו ועכשיו הן תלו בשרוך אדום על חזהו.

הוא נשען אחורה על מסעד כורסת המנהלים שלו החליק בידו על הקרחת והרים את עיניו אל אליעזר: "מה אני יכול לעשות בשבילך?"

אליעזר פתח בסיפור של המחאה מול הבנק וסיפר איך מנהל הבנק סגר את חשבונו באופן בלתי חוקי בגלל המחאה.

העורך שבהתחלה הקשיב בעניין לסיפור המחאה, זז בחוסר נוחות בכיסאו המפואר, כאשר הוא הזכיר את מנהל הבנק.

אליעזר חשב שהעורך פשוט לא מאמין לו: "בבקשה תרים טלפון למנהל הבנק ותראה שאני דובר אמת."

העורך הסתכל עליו במבט משונה וצלצל למנהל הבנק.

אליעזר שמע רק את הצד של העורך "כן, כן אדוני... אני מבין... בוודאי. אני מטפל בזאת." ובזאת סיים את השיחה.

"נו, עכשיו אתה מאמין לי?"

"תראה, לא נעים לי, אך מנהל הבנק הוא המממן הגדול של מודעות פרסומת בעיתון. אתה מבין בוודאי שאיני יכול לעשות כתבה שתפגע בו. אני מציע לך לדבר עם חבר כנסת שאתה סומך עליו. רק לחבר כנסת יש מספיק כוח מול הבנק."

אליעזר יצא ממנו במפח נפש.

אך אליעזר אדם עקשן. הוא נסע לירושלים ובקש ראיון עם שר האוצר. לאחר דחיות ובקשות נוספות הסכים יועץ שר האוצר לקבל אותו לשיחה.

אליעזר סיפר ליועץ את סיפורו והוסיף: “נראה שלמנהל הבנק חברים בכל מקום, אין עורך דין שיעמוד מולו, אין מערכת עיתון שתעז לגנות אותו. על שר האוצר כרגולטור לרסן את ההשתוללות של מנהל הבנק.”

כל אותה עת היועץ הנהן בראשו במחווה שאליעזר ראה כמחווה הסכמה, אך עתה ציצק בלשונו: “הבעיה איתך היא שאתה תמים. אתה כבר יודע שמנהל הבנק מקושר לחברים בדרגים הגבוהים. חברים אלו עוזרים אחד לשני.” קרץ אליו בקריצה רבת משמעות: “מעין מועדון חברים.”

אליעזר נחר: “מועדון חברים? יותר נכון לומר מאפיה!”

היועץ התעלם ממנו והמשיך: “החברים שלו הם חברים במועצת המנהלים של הבנק, והם מאשרים למנהל הבנק את המשכורת הזו שאתה מתלונן עליה. הכול חוקי.”

"אולי הכול חוקי אבל מסריח! בעצם אני בטוח שזה לא כל כך חוקי.” אליעזר עדיין חשב שמצא כאן ידיד התומך בו. פניו נפלו כאשר היועץ המשיך: “אפשר לומר כי בעקיפין שר האוצר עצמו אישר לו את המשכורת, איך אתה רוצה שאבוא לבוס שלי, שר האוצר עם בקשה כמו שלך?”

אליעזר חזר לביתו שקוע במחשבות.

כעבור יומיים אליעזר חזר לבנק, דחף בגסות את המזכירה של מנהל הבנק שניסתה לעצור אותו והתריס מול מנהל הבנק: “מה שאתה עושה אינו חוקי ואינו מוסרי. הבנק הוא חברה ציבורית השייכת לבעלי המניות הקטנים מהציבור. אותו ציבור שנקעה נפשו מהמשכורת הענקית שאתה שודד...”

מנהל הבנק מסיט את כסא המנהלים שלו בעל הגלגלים לאחור טופח על בטנו ואומר מחוייך: “כן? מה הציבור שלך יכול לעשות? יש לי חברים בכל מקום והם מאשרים את המשכורת שלי, איפה החברים שלך?”

אליעזר מצביע לכיוון הדלת ואומר: “גם לי יש חבר, ובמקרה הוא שוטר.”

פנימה ניכנס השוטר ואוסר את מנהל הבנק.