האיש שטיפס על החומה

חומה בצורה סביבה, אין יוצא ואין בא.

הכל נצבע בשכבה אחידה, מצל אותה חומה.

ולא נבדל איש מאיש, לא אישה מאישה.

כולם בגוש אחד מבאיש, רוחש עיסה דביקה.

רק איש אחד ניתק, מתוך אותו הגוש.

על החומה טיפס ברח, נמלט מתוך יאוש.

על-ראש חומה ישב עצוב... תסכול עמוק מרגיש.

אל עיסת הגוש הביט... ולא ראה שם איש.

הרים מבט אל מרחבים, אליו זרמו מראות.

לא ראה אדם מעולם, תמונות כל-כך יפות.

"בואו לכאן!" אל הגוש, קרא בקול אדיר,

"האויר צלול הנוף מדהים, האור כה בהיר.”

באי נוחות אז-זז הגוש, נוהם בקול אפל:

"איש כזה הוא מסוכן, אותו צריך לחסל.

אין סליחה למי שעלה, כמו אותו איש.

וכך יושב על החומה, רובץ כמו עכביש.

רד אלינו אל העם, תהיה כמו כולם!

אותנו אל תרגיז משם, בשקר על עולם.

עולם שיפה ובהיר וצלול, ממה שכאן קיים.

רד מיד מראש חומה, אלינו אל העם!

אנחנו לעולם לא נסכים, שיהיה בינינו חריג.

שחושב באופן שונה מכולם, את כולם משיג.

אנשים כאלו צריכים לתפוש, ולסתום להם ת'פה.

שלא ישפיעו על אחרים, זה לא טוב ולא יפה.”

אך אותו תמהוני עקשן, ישב על החומה.

מתחמם בשמש החמה, שותה את אורה.

נהנה משמים תכולים בהירים, מאזין לשירת ציפורים.

מוחו מתרחב באלפי מחשבות, להיטיב חיי אנשים.

אז שלחו אליו גדודי שוטרים, אל מרומי החומה.

להחזירו אל כל האחרים, למנוע את הבושה.

כי אדם שיושב על-חומה, נחשב ממש משוגע.

חייבים להכניסו לבית אסורים, לעם ישמש כדוגמה.

התאמצו השוטרים לטפס בחומה, אך כשלו מהרה.

רק שניים מהם הגיעו, לאיש בראש החומה.

רק שניים מכל השוטרים, עמדו במשימה הקשה.

הגיעו, וישבו מאד עייפים, להסדיר את הנשימה.

הביטו סביב בכבדות מתנשמים, מייפי הנוף משתאים.

במרחק ראו מבצר מוסלמים, עם הרבה מסגדים.

במבצר הבחינו בתכונה רבה, של חיילי צבא,

מבריקים נשקם ערוכים לפקודה, מוכנים למלחמה.

"הי, אתם השוטרים למעלה, מה אתם עושים?”

כך קראו להם מלמטה, קולות מתוך צללים.

והשנים ענו: “חיילים מוסלמים, אותנו מיד תוקפים."

והגוש ענה בקול אחיד: "גם אתם הוזים."

טור ארוך של חיילים, למול עיני שוטרים.

שואט בעוז לעבר החומה, מניפים רמחים ארוכים.

"אללא אכבר, אללא אכבר!" בקול גדול שואגים.

השוטרים צועקים: “הקשיבו אחים! הנה הם מתקיפים!”

הגוש השחור רובץ בנחת, קורא דברי פרשנים:

- "אחים, האיסלאם דת של שלום, זאת אנו יודעים."

- “הציצו החוצה וראו העובדות, במקום לקרוא עיתונים.”

אך גוש הצללים אינו מאמין: " אלו רק דיבורים.”

האיש בחומה מביט בצללים, מצרף את קולו:

"אתם בסכנה, עורו אנשים! הנה האויב וחילו.

האם זאת אתם לא רואים? בשער ישנם חיילים.”

אך הגוש עומד בשלו: “אתם קיצונים הזויים!”

מפקד הצבא דופק בשער: "פתחו יהודים רחמנים.”

מהגוש נתקו כמה צללים, ופתחו לרווחה שערים.

פנימה זרמו חיילים מוסלמים, בצעקות מניפים גרזנים.

שוחטים גברים, נשים וילדים, ללא שום רחמים.

פנו השוטרים על החומה, אל אותו האיש

“מה נעשה תן עצה, לאן פעמנו נחיש?

מהגוש נותרה ערמת פגרים, וכמה בתים הרוסים"

"מחדש את ארצנו נקים, וחומה בצורה נרים.

חומה על בסיס איתן, של דברי נביאים,

מסורת של תרבות טובה, ופתיחות לדברים חדשים.

ונגביה החומה להגן מזדים, ועל החומה שומרים.

שיביטו רחוק להזהיר מסכנה, ונחיה הרבה שנים.”