הגאון

כמו אותו קוסם השולף מכיסו צעיפים,

כך הוא שלף רעיונות מבריקים .

מושך ומציג לקהל הנדהם.

רעיון חדש, מדהים וחכם.

מוחו שופע כמעיין מתגבר

רעיונות צלולים כמי באר

כולם ניקבים אל אותה בריכה

מי שרוצה לשתות ברוך הבא

אל הברכה הגיע אביר מרושע, קסדתו חלודה חרבו סדוקה

הביט באגם ונדמה היה לו כי חרבו נוצצת, הקסדה מבריקה

"שמעו אזרחים המים מרים. אל תשתו מימי הברכה,

בואו כולכם לשלולית שבגן הארמון תשתו ותהיו בריאים.”

הניף חרבו הניס את העם, תפש את הגאון וקיפד ראשו

את הגופה הוא קבר בבריכה ועליה ערם גל של אבנים.

לא עוד יטה ממני הגאון לב העם, כאן תהיה קבורתו.

עברו שנים וחכם נשוא פנים. הגיע לבריכה שמימיה לא חסרים.

והעם עומדים מסביב ובוכים. פנה אל העם באלו הדברים.

ראו את גל האבנים. הגאון אולי מת, אך הרעיונות חיים

וכל העם רואים איך מתוך האבנים שופעים הדברים

ושתו לרוויה מאגם החכמים.