הבריכה

היא שכבה שרועה על הדשא בין הבנין הגבוה לבין חורשת האורנים. בטנה החלקה מתנוצצת בשמש צהרים יוקדת.

מתוך המסעדה הצופה לבריכה, נשמע מלמול חסר פשר של רחשי דיבור וצלילי כפות המתכת הנוקשות בצלחות החרסינה העדינות, תוך השמעת צליל פעמונים עדין.

מצידה השני רוח חרישית מנגנת סימפוניה עדינה על מחטי העצים של החורשה הסמוכה.

הס! הבריכה המנומנמת שוכבת בתנוחת עובר, מחבקת את גינת הדשא כמו ילדה המחבקת את הדובי האהוב שלה. עייפה משאון הילדים שבלו בה בבוקר, אוספת כוח לאורחי המלון הנופשים שיחרשו את פניה בחתירות נמרצות ושובבות לאחר הארוחה.

המים הצלולים והחלקים מאפשרים לקרוא את שם המלון הכתוב באריחי חרסינה צבעוניים שבקרקעית.

רק אדם זקן אחד שוכב על שפת הבריכה בכיסא הנוח הנצחי שלו, עיתון כלכלי מכסה את פניו, עולה ויורד בקצב נשימתו.

יום צילומים

הצלם הצעיר הביט בדוגמנית הבלונדינית השרועה בתנוחה בלתי טבעית על שפת הבריכה מבעד לעדשה.

בגד הים השחור הבליט עורה הצח.

'איין להכחיש שהביקיני הזערורי חושף הרבה עור צח של חמוקים סקסיים', חשב הצלם.

בעוד תריס המצלמה מודיע בקול החלטי של טריקת דלת, על עוד תמונה שנשמרה, מוחו של הצלם תועה בשבילים אחרים, מעריך את סיכוייו להתקרב ליצור היפיפה שלפניו. 'מעניין אם אצליח לשכנע אותה להצטלם בעירום. זו יכולה להיות תמונה שתקדם את הקריירה האמנותית שלי.' הוא החליט לנסות לאחר שהצוות העוסק כאן בהפקת הפרסומת לבגדי ים יעזוב.

לרגע מיקד הצלם את התמונה אל הרקע של הבריכה שמאחורי הדוגמנית. האור ריצד על המים הצלולים שהרוח הקלה שרטטה עליהן אדוות קלות. השתקפות העצים הגדולים מסביב לברכה נעו בקצב הגלים כאילו הם חיים. הצלם הזיז את המצלמה וצילם את השתקפות דמותה של הדוגמנית בברכה.

הוא ידע שזה יכול להיות צילום אמנותי, הרבה מעבר לדרישות של יצרני בגדי הים ששכרו אותו. הוא ישמור תמונה זו לאוסף שלו. בזמן האחרון הוא אוסף צילומים אמנותיים תוך כדי עבודתו כצלם אופנה. החלום שלו לערוך תערוכת צילומים ולהתפרסם בעולם.

הדוגמנית שראתה את הצלם עוזב אותה ומצלם את הברכה, קמה ממקומה: “הי! שכחת אותי?”

"לא מותק. צילמתי את דמותך בברכה.”

"אתה רוצה לראות אותי בברכה?” הדוגמנית קפצה לברכה צוללת ומרעננת את גופה שהזיע בדקות הארוכות של פוזות בלתי נוחות מול המצלמה. צוות המאפרות הגיב ביאוש. עכשיו הן יצטרכו לאפר אותה מחדש, אך הצלם הרים את ידו. “לא. זה בסדר. אצלם כמה תמונות של הדוגמנית במים. זה תפקידו של בגד הים. לא כן?”

הוא פנה לדוגמנית, נותן לה פקודות כמו: "תמשיכי לשחות על הגב. הרימי ידיים.“

הוא הצטער שלא הביא את המצלמה חסינת מים שלו. עם מצלמה כזו הוא יכול לצלם אותה מתחת למים.

עננים כיסו את השמש. חלון הזמן לצילום עבר. הוא הניח את המצלמה: “זהו. גמרנו את הצילומים להיום.”

הדוגמנית נשארה בברכה: “איזה מים! אני נשארת כאן עוד כמה זמן.”

הצוות אסף את כל הציוד ועזב. הצלם הביט בדוגמנית שעורה נצנץ ברטיבות של המים, בעיניים תאוותניות: “חבל שלא הבאתי בגד ים הייתי מצטרף אלייך.”

הדוגמנית התיזה עליו מים בצורה שובבה: “בא פחדן, כנס למים ערום.”

הצלם לא היה צריך עידוד נוסף. הוא פשט את בגדיו וקפץ למים.

"מים נעימים, לא?”

"אחלה מים.” ענה הצלם מתקרב בתנועות שחיה רחבות לדוגמנית.

הדוגמנית נרתעה מפחדת שהצלם ירטיב את שערה: “הי, אתה תקלקל לי את התסרוקת.”

הצלם התקרב עכשיו בתנועות שחיה זהירות: “למה שגם את לא תורידי את בגד הים. תראי איזה כיף זה לשחות עירומים.”

"השתגעת? כאן בחוץ?”

הצלם העיף מבט מסביב. הבריכה הייתה שוממה, הנופשים עזבו את הבריכה לטובת ארוחת הערב. רק הזקן היה עדיין שרוע על כיסא הנוח: “את מפחדת מאיזה זקן? תני לו ליהנות.”

הדוגמנית הסתכלה על הצלם במבט מעריך. 'הוא לא גבר נאה אך הוא צלם ויכול לקדם את הקריירה שלי.' חשבה. 'למרות זאת אני לא הולכת להתעלס איתו כאן בברכה.'

עכשיו הצלם היה ממש לידה. הוא שלח יד לאבזם החזייה.

הדוגמנית הסתובבה בתנועה חיננית, ועלתה על שפת הברכה.

"בחייך, בואי להשתכשך בברכה. אחר כך אזמין אותך לארוחת ערב במסעדה המפוארת של המלון.”

הדוגמנית הפריחה אליו נשיקה באוויר: "אם כך בוודאי עלי להתקלח, ולהתלבש בהתאם למסעדת הפאר.” אמרה ורצה בתנועות קלילות זורקת את רגליה הארוכות לצדדים ומנערת את המים מגופה הארוך כמו כלב שיצא מהמים.

'כלבה!' חשב הצלם. 'אחרי הארוחה היא כבר לא תוכל לסרב לי.'

הוא שחה לאט אל שפת הברכה עלה, ניגב עצמו בגופיה, ולבש את בגדיו על גופו הערום.

***

הדוגמנית ישבה בלובי של המלון, שמלת מעצבים הדוקה לגופה, מעשנת סיגריה אחר סיגריה בשאיפות עצבניות. המאפרה שלידה מלאה בבדלי סיגריות שעישנה בשרשרת. היא מחכה כבר שעה, והחשש עולה בראשה שהצלם, בן הזונה, הבריז לה.

מרחוק היא ראתה מרחוק את הזקן ששכב קודם לכן ליד הברכה גורר את רגליו בצעדים אטיים. לרגע נפגשו עיניהם והזקן נד בראשו בתנועה כמעט בלתי מורגשת. הדוגמנית משכה את שמלתה הקצרה בניסיון צניעות עקר, לנוכח מבטו המביע תוכחה. היא מעכה את הסיגריה שהציתה לפני רגע במאפרה, קמה באחת ויצאה לכיוון הבריכה. שילך הצלם לעזאזל.

הזקן המשיך בדרכו עובר במסדרון הארוך אל המעליות. הוא נעמד ליד דלת חדר הארונות שהייתה פתוחה כדי סדק צר, והספיק לראות את הצלם חבוק עם נערה בעיצומו של מעשה אהבה.

השקעה באמנות

שעת בוקר מוקדמת. הזקן העשיר כבר שוכב על כיסא הנוח לצד הברכה כדרכו. הצלם טרוט עיניים שערו הארוך סתור נשא את המצלמה בידו. על כתפו תיק המצלמה הכבד ובידו השנייה מעמד תלת רגלי למצלמה.

הוא קיווה לתפוס את אור הבוקר המוקדם מרצד על פני הבריכה השוממה.

לרגע נעצר למראה הזקן השוכב ובמשנהו ניגש אליו והתיישב על כיסא לידו, מניח בזהירות את המצלמה והאביזרים על הדשא למרגלותיו.

"בוקר טוב אדוני.” אמר בנימוס שאינו ממנהגו.

הזקן הציץ בו מזווית העין והפטיר שלום רפה. הוא היה מורגל באנשים שנטפלו אליו. לפי ניסיונו כל אחד רצה משהו. הוא לא רצה לדעת מה האיש הזה רוצה.

הוא הסב את פניו אל הבריכה מקווה שהאיש יעלם.

אבל האיש לא נעלם: "אדוני לא מר בירנבוים הנודע?"

לרגע הזקן החזיר אליו את פניו, הנהן הנהון קצר, מהדק את שפתיו לקו דק, במורת רוח. מה הוא רוצה ממנו? למה אדם לא יכול לשכב בשקט על שפת הבריכה.

אך הצלם המשיך במתק שפתיים: "איזה מזל שנפגשנו. יש לי הצעה עסקית נהדרת להציע לך."

האיש בלתי ניסבל: "אדוני, אני לא יודע מה ההצעה העסקית הנהדרת שלך, אך אני כבר פרשתי מעסקים. אני לא מעוניין." ואז הוסיף בנימת סיום: "יום טוב לך אדוני." ושוב הסב פניו אל הבריכה השקטה. הלוואי ואותו פטפטן ילמד להתנהג כמו הבריכה הרובצת בשקט נוטעת שלוה בהוא כל כך אוהב.

אך שוב נישמע הקול המעצבן: "אני יודע שאתה פרשת מעסקים, מר בירנבוים. אני יודע גם שאתה בעסקי תרומות לאמנות. וזה בדיוק אופי העסקה שאני מציע לך."

הזקן המשיך לשכב מביט בראי החלק של מי הבריכה. רוח קלה נשבה, מנגנת מנגינה חרישית על מחטי העצים ומלטפת את המים. הבריכה נענית בהנאה מקמרת את גבה בגלים קטנים הנעים באיטיות אל דפנות הבריכה.

"תראה אדוני, אני מצלם תמונות אמנותיות. נכון שלפרנסתי אני מצלם דוגמניות מטומטמות כמו שראית בוודאי אתמול בערב, אך אני עובד על פרויקט מיוחד של השתקפות הגוף במים."

קולו נעשה תובעני. קול התובע להביט לעברו: "תביט הנה בבקשה, רק תראה דוגמה זו של צילום אמנותי."

הזקן הביט רגע בתמונה שהצלם הראה לו, עיניו צומצמו ואז אמר בקול קר וקשה כסכין: "קבלת רשות מהדוגמנית לתצלום?"

הצלם התבלבל: "כן, כלומר לא, אך היא בוודאי לא תתנגד. תראה איזו תמונה נהדרת. 50 אחוז מהתמונות שלי יהיו שלך אם תשקיע את הסכום המגוחך של 25 אלף דולר עבור הכנת התערוכה."

הזקן שתק, עדיין מביט בצלם במבט קשה.

"בבקשה. מה זה 25 אלף דולר בשבילך? אני אביא את הדוגמנית אליך והיא תשכנע אותך." אמר הצלם תוך קריצה.

"אתה מתכוון שהיא תשכב איתי?" אמר הזקן בקול שטוח. תמיד היה בעד דיבור ישיר.

"זה הרעיון. היא בחורה עסיסית לא תצטער."

הזקן מיקד את מבטו אל מאחורי הצלם. הצלם פנה לאחור וראה את הדוגמנית צועדת בצעדים מהירים אליהם: “הו, הנה הדוגמנית. האם היא לא תאווה לעיניים? רק תסכים עקרונית להשקיע ואני אסדר לך אותה.”

הזקן התרומם לחצי ישיבה, מתבונן בדוגמנית.

הדוגמנית עברה את הצלם בלי להקדיש לו אפילו מבט ונפלה על צוואר הזקן: “בוקר טוב סבא.”

שעה מאוחר יותר מצא הבמאי את גופת הצלם תלויה בחדרו.

הזקן הניד ראשו כאשר שמע על התאבדות הצלם: “יכול להיות שאני הסיבה למוות המיותר של האדם הצעיר הזה?”

הדבורה

הזקן ישב על שפת הבריכה מדוכא. שקט עצוב של בריכה ריקה שכל הנופשים השמחים עזבו אותה לטובת חדר האוכל, רק הגביר את הדיכאון.

מלצר בחליפה לבנה ועניבה שחורה עם סמל המלון עליה, ניגש אליו עם מגש בידו: “אדוני מעוניין שאגיש לו ארוחה קלה?”

הזקן התיישב בכבדות הרים עיניים למלצר האדיב והנהן.

המלצר סידר על השולחן שלידו כמה טוסטים ומיני צלוחיות קטנות למריחה תאווה לעיניים.

"עם מה אדוני רוצה שאמרח לו את הטוסט?”

הזקן המקמץ במילים הצביע על הדבש. המלצר מרח את הטוסט, מזג לו כוס מיץ תפוזים טרי: “אדוני מבקש עוד משהו?”

המלצר פנה והלך חזרה למלון משאיר את הזקן לבדו.

מלמעלה נשמע זמזום דבורה.

***

הסיירת האמיצה עפה גבוה סורקת בעיניה את מצב הצמחיה. קרני השמש הגוועת צבעו את העולם באור אדום שהקשה על איתור הצוף. היום היה מאכזב מבחינה של הספקת צוף חיונית והסיירת הייתה נחושה להביא עוד מנה של צוף למלכה לפני שהחושך ירד והיא תהיה חייבת לחזור.

ניצוץ של תנועה על המרבד הירוק שלמטה משך את עיניה. אדם יצא מפתח המלון והלך לכיוון הבריכה.

היה זה מסוג האנשים שכדאי לעקוב אחריהם. לעתים תכופות הם נושאים אוצר של צוף בטעמים שונים.

הסיירת צללה מטה נעולה על המטרה. מגובה נמוך זה התברר לשמחתה שהאדם נושא מנה רצינית של צוף. תוך מעוף אטי היא תכננה את המתקפה הבאה. יש עדיין זמן להביא דוגמה רצינית של הצוף ולהזעיק תגבורת שבמחזור אחד יביאו כמות צוף שתעלה על כמות הצוף הדרושה ליום עבודה.

התרגשות של טרם קרב מעורבת בשמחת הגלוי חידדה את חושיה, אך עדיין אי אפשר לתקוף. האיש החזיק את הצוף קרוב לחזה. הסיירת עקבה אחריו ממרחק בטוח.

האיש חבר לאדם זקן ששכב על כיסא נוח ליד הבריכה.

הסיירת התקרבה מעט וראתה שהצוף הוא מאיכות מעולה של דבש טהור. האיש מסר את הצוף לאדם הזקן.

המלצר מסר את הארוחה שהביא לזקן שישב על שפת הבריכה בפנים עגומות והתרחק.

הזקן בכוונה להתעודד ממצב רוחו הדיכאוני, מרח כמות הגונה של דבש על פרוסת לחם. הוא לא שמע את זמזום הקרב של הסיירת מלמעלה.

מודעת לאור היום האוזל, הסיירת החליטה שזה הזמן לתקוף!

הסיירת קיפלה את כנפיה וצללה במהירות היישר על צוף הדבש הטהור המרוח על הפרוסה.

אבוי. רגליה שקעו בערמה העבה של צוף הדבש. למה היה על הזקן למרוח כמות כזו?

הסיירת נפנפה בכנפיה במהירות בניסיון להיחלץ.

רגליה הקדמיות נחלצו באחת והיא איבדה את שווי המשקל והתהפכה. כנפיה העדינות נאחזו בדבש שהדביק אותן מונע את התנועה.

הזקן הביט בדבורה המפרפרת על טוסט הדבש שלו והעיף אותה באצבע צרדה.

הדבורה הסיירת הועפה לאוויר. לרגע אחד היא הרגישה הקלה על החילוץ למרות הכאב החד בבטנה מהמכה שספגה, אך במשנהו תקפה אותה אימת מוות. היא שקעה בתוך מי הבריכה.

ברגעים אחרונים אלו שריאותיה נשמו רק מים במקום אוויר, היא השלימה עם המות הבלתי נמנע וידעה שהיא לא מתה לשווא. היא מתה תוך דבקות במטרה במאמץ לפעול לטובת הכוורת כולה.

אחד אחד כבו הכישורים שלה. תנועה, ראיה, שמיעה, ריח, מפות הדרכים שבראשה, יכולת ריקוד התקשורת. נשארה רק הרגשת אושר שהציפה את מוחה.

בנשמת אפה האחרונה היא קראה: “תחי המלכה!!”

***

מעל לבריכה כרע הזקן מסתכל בגוית הדבורה וממלמל: “אז כך נראה המוות."

חשבון נפש

ערב. הנופשים במלון גורסים ממיטב התבשילים של ארוחת הערב המפורסמת של המלון.

הבריכה שוממה.

הזקן משחזר את אירועי הבוקר. הצלם הגועלי ונכדתו הדוגמנית המפונקת.

הצלם התאבד לאחר שהוא סירב לעזור לו. האם אין זו אשמתו? כמה אנשים הוא דחף למותם בחתירה האכזרית ובלתי מתחשבת שלו לעושר?

הזקן קם ממקומו לשטוף את פניו ואולי גם את המחשבות הרעות האלו.

שלח את ידו לחפון מים מהבריכה, אך עצר אותה מעל המים מתבונן בהשתקפות פניו במים החלקים כראי. איש זקן הביט אליו מהבריכה. האמנם זה אני? חשב הזקן. דמותו כצעיר עלתה בדמיונו. לא כך ראה את העתיד כאשר היה צעיר. אך הנה הוא יושב בודד ליד הבריכה ויודע שהעתיד לא צופה לו שום דבר. אמנם הוא עשיר, אך אין הוא יותר מאושר מכל נופש שחסך פרוטה לפרוטה כדי לבלות חופשה של שבוע במלון. הוא זכר את האושר של הזוגות המשתובבים מאושרים עם ילדיהם בבריכה ותיקן עצמו. למעשה הוא אומלל. למה הוא שאף, ומה הוא השיג.

שוב ניזכר בצלם הגועלי וידע שכל דברי החנופה והחיוכים המאולצים, הם רק דרכם של הבריות לבקש ממנו עזרה כספית. אף אחד לא רואה אותו. מה שהם רואים זה כספומט שחייבים לפצח את הקוד כדי שיקיא שטרות כסף לידיהם. אפילו נכדתו היפה והאנוכית מחבקת אותו כשבראשה מצלצלים מטבעות זהב. הוא זכר היטב שכל מה שהוא שאף אליו היה להיות עשיר. טוב את זה הוא השיג אך האם זו מטרה ראויה? האם העושר עושה אותו פחות בודד? יותר אהוב?

מבטו של הזקן נפל על הדבורה שזרק למים המפרפרת בבריכה.

כמה אנשים דחפתי למותם כמו הדבורה.

הזקן גחן קדימה להתבונן בדבורה מקרוב. גופה של הדבורה צף על המים.

'אז כך הוא המוות' חשב

לפתע לבו פסק מלפעום. הזקן נפל לבריכה.

חשוך. מוחו ניתק מגופו. הוא לא הרגיש דבר. שלווה הציפה את מוחו ורק מחשבה אחת מלאה אותו.

'אז כך הוא המוות.'