הענק הלוחש

אני יושב על הסלע, שותק ומביט אל הים. איך שורות ארוכות של גלים אל החוף רצים. כך מעל הסלע אני תוהה, מה מניע אותם? הרי סופם ידוע, הם אל סלע מתנפצים. מתאבדים עליו בפיצוץ של אלפי רסיסים, מותירים רק בועות קצף מתנוצץ לרגע, ומיד נעלם. איך נולדים גלים פזיזים מהים, השקט הרחב? ולמה אל מותם הם רצים, למה חייהם כה קצרים? האין גל בעל דעה, שיפנה לכיוון השונה מאחיו? אולי את הסלע בחוף, הם כה שונאים? האם אין גל אחד בשלום יבוא, ואת הסלע יאהב?  שכך שוב ושוב בשצף קצף תוקפים? קרני השמש בוהקים, עוטים על הים שריון. איך מפלצת הים מעלה ודוחפת גלים, ומכוונת אותם להתאבד על סלעי החוף העליון? מה זוממת מפלצת הים לעשות לסלעים? או אולי הגלים הם בעצם לסלע מוסרים, מסרים של סוד כמוס מהים אלי חוף השרון? ואולי לא לסלע הם רומזים, לא לסלע. אלי! כן, רחש גלים לי סודות לספר מנסים. לוחשים בשפת הגלים. אך איני מבין. אללי! נדמה שברוח אפם אחרונה לי גלים כך רומזים. למה עצוב על הסלע אני יושב, חושב על נעורי. כמה יפים החיים, כמה יפים, כמה יפים.