ההבדל בין שמאל לימין

בימים אלו כאשר היצרים גועשים וגוש שמאל נלחם בגוש ימין, כדאי שנבהיר לעצמנו מה מייצג גוש השמאל ומה גוש הימין. צביון הגושים השתנה במשך השנים, כמו גם הנסיבות. המערכת הבטחונית השתנתה לחלוטין בעקבות 'האביב הערבי'. המערכת הכלכלית השתנתה אף היא ללא הכר בעקבות הטכנולוגיה והגלובליזציה של המאה העשרים ואחד. גם המערכות החברתיות השתנו לא מעט. החלוקה הישנה של שמאל וימין אינה תקפה.

כדאי לחשוב מחדש איזה גוש מתאים יותר לדעתכם, ולא לחזור ולהצביע לאותן מפלגות ללא מחשבה.

אני לא מאמין שכל התשובות הן בידי, אך אני מאמין שאדם נבון חייב לבחון את הדעות והאמונות שלו ושל אחרים מידי פעם. יכול להיות שהוא ימצא כי העובדות בשטח מצדיקות שינוי דעה.

אין זמן טוב יותר לבחינה מחודשת של הדעות הפוליטיות מזמן מערכת הבחירות. ניסיתי כאן להציג את שורשי ההבדלים בין שמאל לימין כפי שאני רואה אותם.

הבחירה בין המפלגות קשה היום מתמיד כי אופי המפלגות הוא עירוב של שמאל וימין מסורתיים.

המקור של ימין ושמאל פוליטיים הוא באספת הנבחרים הצרפתית בה מפלגה אחת ישבה בצד ימין והשנייה בשמאל ומכאן שמותיהן.

לימים, בעיקר בפוליטיקה של ארה"ב, ההבדל בין המפלגה הדמוקרטית שאנו מזהים עם השמאל, לבין המפלגה הרפובליקנית שאנו מזהים כימין היה בכמה נושאים מרכזיים:

• המפלגה הדמוקרטית הדגישה את זכויות האדם, בעוד הרפובליקנים הדגישו את חובות האדם למדינה.
• הדמוקרטים דגלו בממשל ריכוזי שידאג לרווחת האדם, בעוד הרפובליקנים לחמו לחופש של אדם לחיות כפי רצונו עם מעורבות מינימלית של הממשל.
• הדמוקרטים נוטים יותר ויותר לכיוון כלכלה סוציאליסטית, בעוד הרפובליקנים דוגלים בכלכלה קפיטליסטית של השוק החופשי.

האירופאים הקצינו את הרעיונות החברתיים הדמוקרטיים לכיוון סוציאליזם ואת הרעיונות הכלכליים לכיוון הקפיטליזם.

בארץ לשמאל וימין יש משמעות שונה גם ממה שנתפס בארה”ב וגם ממה שנתפש באירופה.

שמאל וימין מוגדרים בעיקר לפי היחס לפתרון הסכסוך עם הפלשתינים. כך מחשיבים את המפלגות הערביות כשמאל למרות שהן נוגדות בכל פרמטר את הרעיונות החברתיים הליברליים, הנחשבים למהות השמאל.

ההבדל בין שמאל וימין מדיני הצתמצם בשנים האחרונות לשאלה האם מהות הסכסוך הוא על עצם קיום מדינה יהודית כפי שטוענות מפלגות הימין, או שיש אפשרות של שלום בין מדינת היהודים לבין מדינה פלשתינית אם יעשו הוויתורים המתאימים.

האידיאולוגיה המדינית של השמאל מבוססת על רעיון השיוויון המוחלט בין בני אדם. האמונה בשיוויון כל כך עמוקה עד שכל מי שטוען שיש הבדלי תרבות, מגדר או נטיה, מוגדר כגזען.

מהות המאבק הפלשתיני בעיני השמאל הוא לכן רק מאבק כדי לחיות ברווחה כלכלית, בחופש ובכבוד במדינה משלהם. מכאן המסקנה שכל מה שדרוש כדי לעשות שלום עם הפלשתינים הוא להפסיק את 'הכיבוש' של מה שהם רואים כאדמתם ולאפשר להם להקים מדינה. 'תנו להם מדינה משגשגת והם יעשו שלום.'

הימין לעומת זאת, מאמין שיש הבדלים בין אנשים הבאים מתרבות שונה. מה שמגדיר איש ימין מראש כגזען על ידי השמאל. האמונה הכמעט דתית של השמאל בשיוויון גורמת לדחות כל עובדה הסותרת אותה.

האידיאולוגיה של הימין הליברלי מכירה בכך שלאדם הבא מסביבה תרבותית/דתית שונה יהיה גם סולם ערכים שונה. מכאן שבסיס הסכסוך בינינו לבין הפלשתינים נעוץ באמונה המוסלמית של הפלשתינים שאין מקום למדינת יהודים על אדמת ההקדש – שהיא ישראל. הסכסוך, לדעת הימין הוא סכסוך דתי. המסקנה של איש הימין היא שהסכסוך לא יפתר על ידי פשרה טרטוריאלית ואי אפשר לפתור את הסכסוך בעתיד הקרוב אלא אם יעשו רפורמות שימתנו את האסלאם. אפשר לעשות שלום עם דיקטטור שמספיק חזק לעמוד מול העם, כמו במצרים ובירדן, אך אי אפשר לעשות שלום עם העם שרוב רובו דתי ושואף לחיות תחת חוקי השריעה.

השמאל טוען שהטרור מופעל על ידי מוסלמים קיצוניים שהם מיעוט ומצביע על החרדים כתמונת ראי למוסלמים הקיצונים. הימין עונה שהמוסלמים המתונים מהווים מיעוט שחושש לעמוד בפני הרוב הקיצוני ולכן קולו לא נשמע. יש מזרחנים המכירים את התרבות והאמונה המוסלמית האומרים שאין מוסלמים מתונים. יש רק מוסלמים שלא מממשים את דיעותיהם מסיבות שונות, אך הם פוטנציאל לג'יהד. סקרים שנערכו מצביעים על רוב עצום לרצון העם הערבי לחיות תחת חוקי השריעה. אי אפשר להילחם רק בקיצונים העומדים בחזית כי על כל קיצוני שמחוסל מופיעים כמו במיתוס היווני על ההידרה, שני אחרים שממלאים את מקומם.

ממשל אובמה בארה"ב מייצג קו שמאל המסרב לראות בג'יהדיסטים המוסלמים כמייצגים את האיסלאם. אובמה טוען שהטרור הקיצוני נעשה בניגוד לרוח האסלאם ולכן הטרוריסטים אינם מוסלמים.

ההבדלים האידיאולוגים האלו היא הסיבה לקיפאון בין הגושים. אני ממליץ לבחון שנית את השאלה הזו ולהתייעץ עם מזרחנים המכירים את התרבות המוסלמית.

אם לאחר שיקול נוסף אתה הבוחר מאמין בשיוויון מוחלט בין הערכים של בני אדם בתרבויות השונות, ואם אתה מאמין שאם יהיו לפלשתינים תנאים דומים לשלנו הם יחיו בשלום, עליך להצביע למפלגות גוש השמאל המדיני.

הנסיון המר של פשרות שהביאו לערעור הבטחון, והאיומים מכיוון האסלאם הקיצוני, מקשים על האמונה שאפשר להגיע לשלום במשא ומתן בעתיד הקרוב. מכאן הנטיה לימין בשנים האחרונות. התנהגות חברי הכנסת הערבים התומכים בצד הפלשתיני, מרחיקה עוד יותר יהודים מתמיכה במפלגות שמאל מדיני. אם אי אפשר להגיע לפשרה עם אזרחי המדינה הערביים, בוודאי קשה יהיה לעשות שלום עם פלשתינים שאינם אזרחי המדינה.

גם בין אלו החושבים שיש אפשרות פשרה, יש אנשים שהגיעו למסקנה שאין בעתיד הקרוב תנאים מתאימים לשלום כזה. קבוצה זו מתנדנדת בין שני הגושים. אין הם רוצים לעשות ויתורים ללא תמורה שיקשו את מצבנו הבטחוני מצד אחד, ולכן השמאל לא מתאים להם. מצד שני אין הם רוצים לסגור את אופציית הפשרה בעתיד ולכן אין הם מצביעים לימין. אלו קולות המצביעים למפלגות אווירה, שמופיעות לשתי קדנציות ונעלמות אחר כך.

לעומת הבדלי הגישה הגדולים בנושא המדיני, אין הבדל גדול בין הגישה הליברלית של מפלגות הימין לבין מפלגות השמאל בישראל. מפלגות הימין, למעט המפלגות הדתיות, דוגלות בערכים הליברלים של שוויון הזדמנויות, אי הדרת נשים והומואים, כבוד למערכת המשפטית ועוד. בנושאים אלו גושי החרדים והערבים שונים הן ממפלגות הימין והן ממפלגות השמאל.

הנושא הכלכלי נחשב גם הוא לנושא שמפריד שמאל וימין. מפלגות השמאל כמו הדמוקרטים בארה"ב חותרים לריכוזיות של הכלכלה בידי הממשלה, בעוד הימין דוגל בשוק חופשי.

מבחינה כלכלית עיתון 'הארץ' הוא ימין אך הוא נחשב לעיתון שמאל בגלל גישתו לסכסוך.

נושא נוסף שבויכוח, אמנם שולי לשני הנושאים הקודמים אך קשור לנושא הכלכלי, הוא נושא הרווחה.

מפלגות השמאל שואפות למדיניות רווחה בסגנון אירופה - מדיניות של תמיכה ממשלתית על ידי הקצבות, במעמד הנמוך ובמעמד הביניים. מפלגות הימין טוענות שרווחת אנשים מהמעמדות האלו תבוא מתוך 'הגדלת העוגה' הכלכלית של המדינה שתחלחל לכל השכבות. בנושא זה יש לא מעט חילוקי דעות על עובדות. האם רמת החיים עלתה או 'שאי אפשר לגמור את החודש'. האם אבטלה נמוכה היא גורם מרכזי ברווחה או שהיא אינה תורמת כי 'גם שני עובדים במשפחה אינם יכולים לגמור את החודש''. האם השקעות בתשתית ובביטחון תורמות לרווחה ולבטחון אישי, או שההשקעות בתשתית ובצבא אינן אלא בזבוז משאבים שמוטב ויחולקו לעניים. האם מספר העניים גדל או הצטמצם, האם הפערים גדלו או הצטמצמו ועוד.

בשעה זו של מערכת בחירות אדם חייב 'לסנן רעשים' של השמצות אישיות ונושאים שבשוליים. עליו להחליט איפה הוא עומד מבחינה מדינית/בטחונית ואיפה הוא עומד מבחינה כלכלית.

הכי חשוב להחליט האם העשייה של הנהגת המדינה בקדנציות הקודמות מצדיקה לתת לה אפשרות נוספת, או שכדאי לבחון את הבצועים של האופוזיציה. בנושא זה תמיד האופוזיציה היא בעמדת יתרון. הנטיה האנושית היא לקחת כמובן מאליו את הדברים הטובים שנעשו ולזכור רק את הכשלונות ואת מה שלא נעשה עדיין. קשה גם להשוות בין הבטחות בחירות של מי שאין לא אילוצים לבין תפקוד השלטון שחייב להתחשב במציאות.

עוד הערה על התנהגות בוחרים.

הרבה בוחרים לא מתנהגים באופן פרטי כפי שהם דורשים מאחרים. הם מוכנים לוותר רק על חשבון האחרים לא חס וחלילה על רכושם. הם מתנהגים בקשיחות במשא ומתן אישי אך דורשים שאחרים יוותרו בשמא ומתן.