מהות התודעה

מותר האדם מהבהמה – אין.

רוב האנשים בעולם, דתיים, חילונים ואפילו מדענים שבדרך כלל לא מאמינים אלא לנתונים שמקבלים בניסויי מעבדה, מאמינים אינטואיטיבית שיש באדם נשמה הנבדלת מהגוף הגשמי.
כל הדתות מבוססות על הרעיון שיש בתוך הגוף הגשמי נשמה הנכנסת לגוף עם הלידה, ומשתחררת מהגוף עם המוות.
לאדם יש הרגשה של הכרה עצמית שקוראים לה 'תודעה'. התודעה היא הדבר הקרוב ביותר לאמונה במשהו רוחני הנבדל מהגוף הגשמי אצל אנשים חילונים שאינם מאמינים בנצחיות הנשמה. הדעה האינטואיטיבית המקובלת היא, שהתודעה מבדילה אותנו כאנשים חיים.
באינטואיציה כולנו תופשים במה מדובר: אני חי - האבן לא, אני יכול לנוע - הצמח לא, אני מרגיש - התולעת לא.
אך כבר ראינו שלא תמיד האינטואיציה צודקת.
בנושא זה עלינו לחשוד שבעתיים במה שהאינטואיציה לוחשת לנו, בשל האינטרס האנוכי שלנו לחשוב שאנו מיוחדים. שיש בנו משהו המבדיל אותנו מהאבן בצידי הדרך. גם אם אנו לא מאמינים ממש בסיפורים דתיים על גן עדן וגיהינום, בירכתי מוחנו אנו גם רוצים להאמין שאין אנו מפסיקים להתקיים עם המוות. אנו מקווים שגם כאשר התודעה שלנו מחשיכה, הנשמה היא נצחית וזה מה שמעודד אותנו להתמודד עם סיום קיומנו.
הדתות המונותאיסטיות מנצלות אמונה בנשמה, כדי לאיים על אנשים שלא מקיימים את מצוות הדת בייסורי הנשמה בגיהינום, ולתת פרס למאמינים הכנועים הממלאים את מצוות הדת, בגן העדן.
אין שום הוכחה לקיום נשמה. עם זאת אני חייב להודות שאין גם הוכחה ישירה לאי קיום הנשמה.
מנגד יש פילוסופים, ולאחרונה גם כמה אנשי מדע הגורסים שהאדם הוא מכונה אורגנית שחדלה להתקיים עם המוות. גישה המכונה: "מטריאליזם", "פיסיקליזם" או "מוניזם".
אך רוב הפילוסופים חולקים את הדעה המקובלת, שיש באדם בנוסף לגופו הגשמי, ישות רוחנית. גישתם מכונה "דואליזם".
ישות זו נקראת בשמות שונים:
נשמה – אצל הדתיים,
נפש – אצל המשוררים,
רוח – בסיפורי אימה,
רגש – בסיפורים רומנטיים,
הכרה – אצל הרופאים,
תודעה – אצל הפילוסופים.
אנשים המאמינים בנשמות, חושבים שפעולות האדם ומחשבותיו מוכתבים על ידי הנשמה שנכנסה אליו בדרך של גלגול נשמות (המזרח הרחוק) או שאלוהים הפיח בו בלידה.
אם הם צודקים, קשה יהיה להבין את מחשבותיו ותגובותיו של 'האחר', כי מי יכול להבין נשמה? אנשים המחזיקים בדעות אלו, פוטרים הבנה של התנהגות, בביטויים כגון 'נשמה שחורה' - לרעים או 'נשמה טהורה' – לטובים מהמחנה שלהם.
בדרך כלל אנשים בעלי דעות כאלו אינם טורחים להבין את האחר. אין טעם לחזות תגובות של משהו אלוהי ובלתי מובן כמו נשמה.
לדעתי חשוב ללמוד ממדעני אבולוציה החושבים אחרת.
"אין אנו אלא מכונה משוכללת המצוידת במחשב אורגני.” אומרים החוקרים פרייס וטנסלי. דעה זו נשענת על מחקרים רבים.
לפי דעה זו, כל הרגשות הם בעיקרו של דבר, אמצעים כימיים, בהם המוח, או מה שקרוי תת-מודע, משתמש כדי להניע חלק אחר של המוח (התודעה) במסגרת הדאגה לשרידות שלנו.

אז מי צודק?
כאשר בוחנים השקפות שונות, שאין לאף אחת מהן הוכחות חותכות, מין הדין שתינתן לכל אחת מההשקפות הזדמנות שווה לטעון את טיעוניה. ממך, הקורא שהורגלת לקבל את הדעה הכללית של קיום נפש, אני מבקש לתת לי הזדמנות להציג את הנימוקים לאמונתי, שהגישה המכונה "מטריאליזם" נכונה.
אני מודע לכך שנפש ונשמה הן מילים טעונות, הקשורות לאמונה אצל הרבה אנשים דתיים, לפעמים אפילו כאלו שלא מגדירים עצמם כדתיים. הטענה שאין לנו נשמה פוגעת בגאוותנו כבני אדם המקווים שיש לנו עליונות על החי הצומח והדומם - בחינת "מותר האדם על הבהמה".
תודעה היא מילה המשמשת לתיאור אותו דבר אצל אנשים חילונים שגם הם היו רוצים להאמין שהם יצורים עליונים ושונים מכל יצור אחר.
כדי לא לפגוע יותר מידי ברגשות המאמינים אני אשתמש במילה 'תודעה' כדי לתאר את אותה ישות רוחנית חמקמקה.
אין שום הוכחה לקיום התודעה, מחוץ לאינטואיציה של אנשים שהיא אכן קיימת. כבר ראינו שהאינטואיציה אינה צודקת תמיד - האינטואיציה של אנשים קבעה שהשמש מסתובבת סביב כדור הארץ, זוכרים?
לדעתי אפשר לראות את האינטואיציה כמצבור ניסיון והערכות של המוח, ולא כאיזו ישות מסתורית של התודעה. מחקרים רבים תומכים בראיה זו, אבל לך הקורא האינטליגנטי אין צורך במחקרים. האם לא מצאת מניסיון האישי שלך שבכל נושא בו צברת ידע וניסיון אתה יכול לתת תשובות 'אינטואיטיביות' טובות יותר מהיכולת של אנשים חסרי ניסיון?
כבודה של האינטואיציה במקומה ואין לזלזל בניסיון נצבר, אך אסור להסתמך על אינטואיציה בלבד לשם הכרעה בין השקפות שונות, ובוודאי לא על אינטואיציה של אנשים אחרים.
פילוסופים אמנם נחשבים כאנשים חכמים, ולא מעט מהם טוענים בזכות קיום התודעה, אך עד כמה אפשר להישען על מסקנות אדם חכם ככל שיהיה, אם אינו נשען על העובדות שנמצאו במחקרים האחרונים בחקר המוח?
פילוסוף מהעת העתיקה שלא הבין את תופעת הברק, יכול היה להסיק מסערת ברקים שזאוס זועם. עובדה, ברקים אימתניים חוצים את השמים באור מסנוור שאינו יכול להיות אלא חץ מאשפתו של אל.
באותה מידה אנשי מדע, החכמים המודרניים, יכולים להסיק מקיום המפץ הגדול שיש אלוהים שגרם אותו. אך יש לתת אותה מידת כבוד גם לדעה שיש הסבר מדעי לקיום המפץ, למרות שעדיין אנו לא יודעים אותו.
מה הם יגידו אם יינתן פתרון לשאלות הנראות היום כשאלות ללא פתרון הגיוני. למשל שאלה שחובבי האלים שואלים כשאלה ניצחת המוכיחה את קיום האל: "טוב, אז מה היה קודם? מי גרם לתופעה הראשונית?” יתכן שבעתיד תימצא הסיבה למפץ הגדול והאדם יבין את בעיית הסיבה ומסובב – מה קדם למה (רמז לכך יש כבר היום בתורת הקוונטים).
האם אין לתת לפחות סיכוי שווה לדעה, שאמנם יש תשובות לשאלה זו ושאלות נוספות הדומות לה, אך אנו לא יודעים אותן?
מול המאמינים בתודעה, אפשר להעמיד טיעונים טובים המקעקעים את הדעה לקיום תודעה כישות הנפרדת מהגוף הפיזי.
מחקרים הראו שאפשר לתעתע בתודעה של אדם על ידי חומרים כימיים (סמים), זרמים חשמליים, סוגסטיה היפנוטית ועוד. נשאלת השאלה איך ישות בלתי גשמית כמו התודעה, מושפעת על ידי חומר כימי גשמי?
מחקרים אחרים הראו שאותן תכונות המשויכות לתודעה קיימות גם אצל חיות. האם יש לחיות תודעה?
לבעלי חיים שונים יש רק חלק מהיכולות המשויכות לתודעה, האם יש להם תודעה חלקית, חלקיק של נשמה?
מצאו שהדבורה משתמשת בדמיון חזותי הכולל מפה של הדרך הנכונה לכוורת, אך אין לה מודעות עצמית. כאשר היא רואה את עצמה במראה, היא חושבת שזו דבורה אחרת. אז יש, או אין לדבורה תודעה?
סופרי מדע דמיוני ופילוסופים של העת החדשה דנים בשאלה אם מחשבים יכולים לקבל תודעה בשלב מסוים.
התשובה שלי ברורה. אם אין תודעה המנותקת מהגוף הגשמי, והרגשת התודעה היא לא ממשית, אלא רק מניפולציה של המוח, הרי השאלה הזו אינה קיימת. גם המחשבים לא יכולים 'להתעורר' ולהיות בעלי תודעה.
אפשר כמובן לתכנת מחשב ולהכניס בתוכנה תגובות שיראו כמו רגשות.
האם במקרה כזה אפשר יהיה לומר שלמחשב יש נשמה?
שאלה אחרת הקשורה לשאלה זו, היא האם יש לנו החלטה עצמית.
ספרי מדע בדיוני מציגים את מה שעלול לעמוד בפני המין האנושי, כאשר מחשבים בעלי תודעה והחלטה עצמית ישלטו על האנשים.
דווקא אפשרות זו הגיונית. היא פועל יוצא מתכנות מחשבים לפעול באופן עצמאי בכל שלושת הרמות של פעולה האופיינית לאדם: איסוף נתונים, הסקת מסקנות, ובעקבות זאת פעולה המתאימה לסולם הערכים שהוטבע בתוכנה.
אם אכן יתוכנתו מחשבים כך, המחשבים מבוססי הסיליקון המהירים פי אלפי מונים ממוח האדם ואין להם מגבלת מקום אחסון יאפילו על האדם. היום הם רק נופלים ממוח האדם רק בביצועים מקביליים ובאלגוריתמים מתוחכמים של הערכות. כאשר טכניקת המחשבים תשתכלל ותשיג את מוח האדם גם בתחומים אלו, המחשבים יכולים לשלוט על האדם בקלות. בתנאי, שיתוכנתו לעשות זאת.
כבר היום יש מחשבים האוספים נתונים באופן עצמאי, מסיקים מסקנות ופועלים בהתאם. אך זאת רק בתחומים צרים. יש גם מחשבים שיכולים ללמוד (כלומר לתכנת את עצמם) בדומה למוח האדם, כך שכל המרכיבים קיימים. היו אפילו 'תאונות מחשב' כאשר תכנות גרוע גרם ליציאה משליטה. זכורה למשל מפולת בבורסות העולם שנגרמה בגלל התגובה המהירה והאוטומטית של המחשבים.
זכורים מקרים שמחשב שלח הודעת גיוס למילואים אל אדם שנפטר, או הודעה להירשם בגן ילדים לאדם בן 106 כי הוא מתוכנת להסתכל רק על שתי ספרות האחרונות בתאריך.
המסקנה היא שאפשר לתכנת מחשב כך שיראה כאילו יש לו תודעה, רגשות, יכולת לימוד, ואפילו יצירה. כל התכונות שאנו תולים בתודעה של אדם חי. ובכל זאת אנו יודעים שהמחשב לא חי ואין לו נשמה. למה אנו חושבים שהאדם אינו סוג אחר של מכונה שהשתכללה במהלך מליוני שנות האבולוציה?
כפי שראית קורא נכבד, ספקות רציניים המצטברים לכך שאין תודעה.
בנוסף, תמיד צריך לזכור את הנטייה שלנו לשייך דברים שאנו לא מבינים, למדור הדברים הבלתי גשמיים. אולי לשם כך המציאו את האלים, אולי לשם כך המציאו את התודעה.
תפקוד מוח האדם הוא אחד הפלאים שאנו עדיין אנו לא מבינים כהלכה. לכן מובנת הנטייה שלנו לשייך לו משהו בלתי גשמי כמו תודעה. עם זאת חקר המוח התקדם בשנים האחרונות, ואנו מבינים הרבה יותר איך המוח פועל ומוצאים הסבר ליותר ויותר התנהגויות, שבעבר לא הובנו ונחשבו לתגובות של התודעה.
אנשים נוהגים לומר: 'אני מרגיש רגשות כמו כעס, אהבה, פחד. ולכן ברור לי שיש לי תודעה.'

אך ראינו כבר שמה שאנו מרגישים, כמו מה שאנו רואים או מריחים, הם רק יצירי המוח. אמנם מראות תואמים לרוב פחות או יותר למציאות שאפשר לחוש אותה, אך עדיין אין להם קשר ישיר למציאות. לפעמים הם רק חלום. מראות ורגשות הן רק הדרך של המחשב המרכזי שלנו - תת ההכרה, להתקשר ולהפעיל את אותו חלק מוח האחראי על תכנון לטווח ארוך. אותו חלק של המוח שאנו טועים לכנות אותו 'תודעה', מסתכל במוניטור עליו מוצגים המראות והרגשות ופועל לפי הנתונים שהוא 'רואה'.

אין חוויות סובייקטיבית. פחד, כעס או כאב, הם כמו דמויות או ריחות. הן רק צורות תקשורת בין תת מודע לבין תודעה, שניהם חלקי אותו מוח.

אולי אין צורך ברגש הכאב כדי לברוח, הרבה פעמים אנו בורחים מתוך אינסטינקט ללא ידיעת התודעה. אך יש בו צורך כדי לתכנן איך להימנע מכאב בעתיד. אולי אין צורך בכעס כדי להתנפל על היריב, אך זיכרון הכעס ינחה אותנו איך להתנהג עם אותו יריב בעתיד.

אם התודעה היא חלק מהמוח ואם אפשר יהיה להעביר את המוח למחשב, כמו שמציע קורצוויל בספרו 'עידן המכונות החושבות', האם גם לאותו מוח תהיה תודעה? תלוי למה הכוונה בתודעה. מחשבים יכולים לתכנן ולחשב מהלכים קדימה. זכור את 'כחול עמוק' המחשב שניצח את אלוף העולם בשחמט.
הוא אפילו יכול להיות מתוכנת כך שיכיר את עצמו.
אך האם יהיו לו רגשות? האם הוא משתמש בדמיון? אין אלו תכונות שיש למחשב צורך בהן כדי לבצע את משימותיו. אפשר כמובן לתכנת לתוכו תגובות המדמות רגשות, אך אין לו צורך ברגשות כדי לאלץ חלק ממנו לבצע את ההחלטות של החלק המרכזי בו, יש לו דרכים ישירות יותר לכך. אך זה מה שעושה המוח (תת-מודע). אין לו צורך בדמיון. הוא יכול להסתמך על אלגוריתמים כדי לתכנן.
מחשבי הסיליקון פועלים בדרך שונה מאד מאיתנו, המחשבים האורגנים.
יתכן ואפשר יהיה לבנות חיקוי למחשב אורגני (המוח), אך קל עוד יותר ליצור אדם בדרך הישנה של קו-פרודוקציה בין גבר ואישה. הדרך הזו גם כלכלית יותר. למעשה, יש האומרים שיש אפילו עודפי ייצור של בני אדם.
הדרך הכלכלית תהיה כנראה שיפור של יכולות האדם כמו שמציע ריי קורצוויל.

אין הבדל בין אדם לחי לצומח ולדומם

התשובה שלי למהות החיים היא - שאין חיים. אנו רק מכונות אורגניות עם מחשב אורגני בקודקוד.
ראינו מה התודעה היא לא. אך מה היא כן?
התודעה אינה אלא חלק מהמוח המשמש בעיקר כדי לתכנן לטווח ארוך אך גם לעזור למוח להסיק מסקנות במהירות הנדרשת.
משונה שהעיסוק בנושא כל כך מהותי לאדם, אינו נחקר ברצינות על ידי המדענים והם מניחים לפילוסופים ולאנשי הדת ואולי גם למשוררים לעסוק בו.
מעט מדענים ניסו לתת תשובה לשאלה 'מהם חיים?' מה מבדיל בין אדם לכל חי אחר ולצומח ואת אלו מדומם?
האינטואיציה גורמת לנו לחשוב שלאדם יש נשמה או לפחות תודעה המבדילה אותו מכל חי, ובוודאי מכל צומח ודומם.
האמנם? תורת האבולוציה של דרווין איחדה את כל החי והראתה שאין הבדל מהותי בין אדם לכל חי אחר.

מדענים הראו שרשרת התפתחות אבולוציונית מבעלי חיים 'נחותים' עד לפאר הבריאה – האדם.
מידי פעם אנו מתבשרים על סגירת עוד פער באותו עץ משפחת החיים שהתפתח מיצורים בראשיתיים פרימיטיביים והוציא ענפים שהלכו והסתעפו למיני החיים השונים.
האם בשלב מסוים של ההתפתחות עברנו סף התפתחותי שבעלי חיים אחרים לא הגיעו אליו. סף שגרם לנו להיות בעלי תודעה?
חוקרים אחרים הראו שלבעלי חיים אחרים יש תכונות המשויכות בדרך כלל לתודעה האנושית.
לכלבים יש רגשות, לדבורים יש דמיון, ובעלי החיים רבים יודעים לתכנן מתקפה מתואמת עם חבריהם לקבוצה על טרפם. מחקרים הראו שיש לבעלי חיים כמו הפרימטים הקרובים גנטית לנו או העורבים הנמצאים הרחק מאיתנו בעץ החיים, תרבות הכוללת ערכים, חוק וסדר.
מכל המחקרים האלו נראה בברור שאין סף מוגדר המבדיל בין האדם לכל חי אחר.
אנשים חושבים מתקשים לעכל זאת ומקצתם פשוט מדחיקים את ההוכחות האלו.
לאנשים דתיים 'בריאתיים' אין בעיה כזו. הם אינם מקבלים את תורת האבולוציה למרות ההוכחות הרבות בנכונותה. הם מאמינים שהאדם נברא על ידי האלוהים כפי שהוא נראה היום, גוף ונשמה.

הצומח אינו שונה מהחי

לרוב בני האדם קשה יותר לקבל שאנו לא שונים במהות גם מהצמחים.
מחקרים הראו שגם צמחים כמו בעלי החיים, שואפים להשתכפל ולהתרבות ואפילו יש להם יכולות דומות במקרים מסוימים ליכולות בעלי החיים.
לצמחים , יכולת תקשורת, תנועה (אם כי מאד איטית), ואפילו אינטליגנציה.
מחקר שהתפרסם במגזין המדעי "Plant Physiology” (התומך במחקרים נוספים שפורסמו בשנים האחרונות), עשויים לשנות את כל התפיסה שלנו כלפי צמחים:

• מחקר הראה שפטריות יודעות למצוא את הדרך הקצרה ביותר במבוך, להכין תרופות למחלות ועוד.

• מחקר אחר של קבוצת מדענים איטלקים וגרמנים מאוניברסיטת טורינו, מוכיח שגם לקטנית מסוג "בורולוטי" יש מנגנוני חישה ותקשורת. ב-1983 פרסמו החוקרים ג'ק שולץ ואיאן בולדווין מאמר בכתב העת Science שבו טענו כי מצאו ראיה לתקשורת בין צמחים.

• המחקרים על מנגנוני החישה בצמחים מספרים לנו שבעת מצוקה, כמו למשל תלישת עלה, הצמח משחרר כימיקל בשם אתלין (Ethylene). בניסויי מעבדה שהתבצעו על צמחים פגועים שהושמו בצנצנות, התגלה שקצב פליטת האתלין עולה ביחס ישיר לחומרת הפגיעה בצמח. בעגת המדענים נקרא קצב פליטת המולקולה "חוזק צעקות הצמח". אבל הצמח לא רק צועק, הוא גם כואב.

• מחקר שנערך במקביל על ידי חוקרים באוניברסיטאות בצרפת וארה"ב והתפרסם בכתב העת המכובד "The journal of biological chemistry'', מספר לנו שהאספירין, חברו הטוב של האדם, יכול לשכך את תחושת ה"כאב" של הצמח. מסתבר שהדמיון בין מנגנון הכאב של בעלי חיים לבין זה הצמחי הוא הרבה יותר ממקרי.

• מחקרים שהתבצעו במקביל על ידי מדענים יפנים מאוניברסיטת קיוטו על צמחי Lima beans ומדענים אמריקאים מאוניברסיטת ג'ורג'יה על צמחי טבק, שהתפרסמו במגזין " Science'', קובעים שהחומרים המשתחררים מהתאים ועוזרים לצמח עצמו להתמודד עם מצוקה, נישאים באוויר ומאותתים לצמחים שכנים להתכונן למתקפה אפשרית. יכולת התקשורת הזאת בין צמחים, נעשית משמעותית בעיקר כשהתקיפה מתבצעת על ידי חרקים. צמח שמותקף על ידי מזיק יכול להתכונן למתקפה על ידי הפרשת רעלני התגוננות כנגדו. זוהי טקטיקה לא פחות מתוחכמת מטקטיקת ההתגוננות של הרבה בעלי חיים "מפותחים".

• יש צמחים שאינם קשורים לאדמה. הצמחים מקבלים את מזונם בעיקר מהשמש וממים ולכן לא ברור למה רוב הצמחים קשורים לאדמה. את מעט המרכיבים באדמה הם היו יכולים לקבל בצורה אחרת. למעשה יש צמחים כמו פרח הסחלב שאין להם צורך באדמה.

בצדק טוען פיטר סינגר ש"כל בעלי החיים שווים", משפט שהוא גם כותרת הפרק הראשון בספרו "זכויות בעלי החיים", ספר המהווה מעין תנ"ך לפעילי זכויות בעלי החיים, אך דומה שעל סמך המחקרים החדשים, יהיה זה צודק יותר לומר "כל האורגניזמים שווים" והכי נכון לומר "בעלי חיים, צמחים וגם דוממים שווים".
הצמחונים הפנימו כבר שאין הבדל מהותי בין האדם לחי. הם מטיפים בלהט להימנע מאכילת בעלי חיים, אך עדיין הם בדעה שהחי נבדל מהצומח. האם לאור המחקרים האלו הם יטיפו באותו להט להימנע גם מאכילת ירקות?
הצמחים התפתחו הרבה לפני בעלי החיים. הצמחים יצרו את החמצן באטמוספרה שהוא תנאי בסיסי לחיים של בעלי החיים. לכן הצמחים מורכבים הרבה יותר מבעלי החיים מבחינה גנטית. מדענים עשו מיפוי גנטי לצמח התודרנית הקטן ופשוט ומצאו רצף של עשרים וחמישה אלף גנים. לאדם יש רק עשרים ושנים גנים. גנים רבים של הצומח זהים לגנים של האדם. בעלי חיים ראשוניים יכלו להתפתח עוד לפני שהצמחים מלאו את האטמוספרה בחמצן אם הם היו בקרבת הצמח. לא אתפלא אם המחקר יגלה את החוליות החסרות בין הצמחים ובעלי החיים נושמי החמצן.
לאור כל זאת אי אפשר לטעון שיש הבדל בין החי לצומח.

ניקמת הצמחים

יורם הר-לב

.אני אוהב בשר

 ?תנו לי בשר בוקר, צהרים וערב ואני אהיה מאושר. אז מה אני עושה פה בחממת הצמחים

ניגבתי את מצחי מזיעה. חם ולח ומחניק בחממה. נדמה היה לי שאני באיזו ארץ טרופית על קו המשווה ועוד מעט ירד גשם הצהרים בטיפות עבות וחמות.... לפתע, כאילו שמעו את מחשבותיי, נפתחו המקלחות מלמעלה ומלאו את האוויר ברסיסי מים חמים שהקשו על הנשימה

רציתי לברוח

הנה אשתי הרזונת, מתקרבת על רגלי גפרורים, חמושה עם חיוך גדול של סיפוק עצמי: “אל תזוז. זה מפסיק בעוד דקה.” היא אמרה, מרוצה מעצמה. הנה היא הצליחה להתגבר על ההתנגדות שלי ולהביא אותי לכאן.

?בלבי האשמתי את דר' בצלאל. האם הוא באמת רופא, או שרלטן מתחזה למומחה

.לפני חודשיים היא הלכה אל הקליניקה שלו בעקבות המלצת חברה והפכה להיות צמחונית אדוקה

שיטת בצלאל להרזיה בטוחה כללה הימנעות מאכילת בשר. עגבנייה ושני בצלים לארוחת בוקר, סלט חסה עם עלים מהחממה שדר' בצלאל הקים ליד ביתו, ופרות עם יוגורט לארוחת ערב. דיאטה קפדנית בהשגחת הגורו החדש להרזיה

לאשתי יש היסטוריה ארוכה של מעבר בין גורו אחד לשני. כולם מבטיחים הרזיה של 20 ק”ג תוך שבועיים, כאילו היא לא רזה מספיק. אחרי שבועיים ועוד שבועיים, שהתמשכו לחודשים, היא מצליחה להוריד 5 ק”ג, שמועלים מיד תוך כמה ימים בהפסקה שבין גורו אחד, למכון הרזיה שני

דר' בצלאל אמר שצריך להביא גם אותי למכון ההרזיה: “הרזיה זה לא עניין של אוכל בלבד. הרזיה היא דרך חיים, עניין חברתי שעושה כל המשפחה ביחד.”

כן בטח! הוא מרוויח יותר אם כל המשפחה באה למכון

אשתי נדנדה לי יום יום, מאשימה אותי שבגללי היא לא מרזה: תבוא רק יום אחד ותראה שתתאהב בדרך החיים הזו

נשברתי. מי יכול לסבול את הכאב והדמעות של אישה שלא יכולה להיכנס לבגדים הקטנים עליה בשתי מידות

עכשיו אני עומד מזיע בחממה ואשתי משדלת אותי לקטוף עגבנייה, לעקור גזר, ולקצץ מלפפון לתוך הסלט. אתה לא רעב? לא מתחשק לך סלט עסיסי ומזין

כן אני רעב, ומתחשק לי סטייק שמן, מזין ועסיסי

 “לא, אני לא רעב." אמרתי

לא אכלת אפילו ארוחת בוקר. "הנה אני אעשה לך סלט טעים."  אמרה והתחילה לעקור, לקצץ ולקטוף מכל הבא ליד

בדממה המזיעה של החממה נשמעו לחישות ואנחות, שעד מהרה התגבשו למילים של ייאוש וכאב

הסתכלתי סביב לראות מי המדבר... לא ראיתי איש, היינו לבד בחממה

אשתי שהתעייפה מלקצץ בצמחים, התיישבה לנוח על שפת הבאר שבמרכז החממה מתחת לצמח מטפס סבוך, מסתכלת בסיפוק בשלל הירקות והעלים שנערמו לרגליה: זהו, התעייפתי. אנוח מעט לפני שאעקור עוד כמה גזרים ואקצץ כמה עלים לקישוט

נשענת על הצמח שוקעת בתוך ענפיו הרכים, ועוצמת את עיניה

בטח שהיא עייפה, אחרי שהלכה 5 קילומטרים במצוות דר' בצלאל, כאשר בבטנה רק כמה עלי חסה של ארוחת בוקר

עמדתי שם, מביט במיאוס בערמת הצמחים השחוטים, מנגב טיפות זיעה ממצחי, תוהה איך התחתנתי עם בחורה אובססיבית כזו

עכשיו שמעתי ברור לחישות: הנה העוקרת האכזרית, זו ההזדמנות שלכם חברים

ולנגד עיני נסגרו הענפים מסביב לה, מושכות את אשתי לתוך הבאר

במה הדומם שונה מהחי והצומח

מדענים עדיין לא הצליחו ליצור חיים במעבדה, אך הם קרובים מאד לכך.
חוקר בשם סטנלי מילר הראה שאפשר ליצור את המולקולות המורכבות שבסיס החיים במעבדה. בתוך מערכת סגורה של צינורות ומבחנות, הכין מילר תערובת שחיקתה את אותו מרק כימי קדמון, חישמל אותה כאילו היכו בה ברקים, וחימם כאילו היתה נתונה להתפרצויות וולקנית. בקיצור, דימה עולם קדום בבקבוק. ובתוך העיסה נוצרו, למרבה הפלא, חומצות אמינו, נוקלאוטידים וסוכרים, מרכיביו של כל יצור חי, אבני הבניין של הדנ"א ושל האנזימים המפעילים את גופנו.
לא בכדי מתקשים מדענים ופילוסופים להגדיר מהם חיים. אין הגדרה המבדילה באופן חותך בין חי לדומם אולי בגלל שאין באמת הבדל. יש רצף התפתחות בין האטומים המרכיבים מולקולות שמתחברות (בתנאים מסויימים) עם מולקולות אחרות כדי ליצור מולקולות הנחשבות לאבני בנין של החיים ויודעות גם להתרבות. נכון שהתהליך הזה עדיין לא נהיר לגמרי למדע, אך אין סיבה שהמדענים לא יוכלו ליצור חיים במעבדה. כמובן קיימת הסיבה הכלכלית, כי הרי הרבה יותר זול ואף מהנה, ליצור חיים בשיטה הישנה והבדוקה.

הגבול בין חי לדומם מטושטש גם מבחינות אחרות:

• גבישים דוממים מתרבים כאשר הם נמצאים בתמיסה רוויה. האם הם חיים?

• ווירוסים ואף זרעים הופכים לדוממים כאשר תנאי הסביבה לא מאפשרים התפתחות 'ומתעוררים לחיים' כאשר התנאים משתנים. האם הם חיים או דוממים?

• תכונות רבות המיוחסות לחיים אפשר לראות במערכות שכל אחד יצביע עליהן כדוממות כגון עיר המתפתחת וגדלה עם הזמן.

כל הדיון הזה במהות החיים, בא כדי להוות בסיס לטענה שהאדם הוא רק מכונה שאפשר להבין את פעולתה, או לפחות ללמוד איך ללחוץ על הכפתורים הנכונים כדי לקבל תגובה רצויה.

אתה הקורא תשאל בצדק, למה אני עוסק בשאלה של קיום התודעה, בספר שמטרתו להבין את האחר?
התשובה היא שחייבים להבין מהי 'התודעה' של 'האחר' בה הוא חושב ופועל.
אך אם התודעה אינה אלא חלק של המוח, חשוב להבין את כל המוח, ולא רק את אותו חלק כדי להבין איך 'האחר' חושב ומגיב.
איני בא להציג תורה פילוסופית, לשם כך צריך לכתוב ספר אחר. אני מבקש ממך הקורא הנבון, לתת הזדמנות לדעות המובעות כאן, גם אם אתה מאמין בתודעה או נשמה ובאלוהים שנשף אותה לגוף האדם.
תוכל לבדוק אם הדרך בה מוצגים מנגנוני החשיבה של מוח האדם, מאפשרת הבנה עמוקה יותר של 'האחר' מאשר לנסות לבחון את מעמקי נבכי הנשמה.
אי אפשר להבין את המסתורין של איך 'האחר' חושב ופועל, ללא הבנה של המנגנונים הפועלים במוח היוצר את המחשבה.
אם כך נצא מתוך ההנחה ש "אין אנו אלא מכונה משוכללת המצוידת במחשב אורגני.”
לא נעים לגלות זאת נכון? התרגלנו לחשוב שאנו יצורים עליונים בעלי תודעה, כמעט אלים. בחינת "נעשה אדם בדמותנו ובצלמנו."
אם תודעה הייתה קיימת, מי יכול היה להבין מחשבות של משהו אלוהי ובלתי נתפש כמו רוח האדם? אך אם אנו מכונה חושבת, יש בכוחנו להבין איך המכונה המשוכללת הזו פועלת ולהעריך איך היא תגיב אם נלחץ על הכפתורים המתאימים.
לך הקורא יש מוח משלך ותוכל לבדוק בעצמך את ההנחות שאציג לפי ניסיונך ודרך התבוננות באחרים.
כל מה שאני מבקש הוא להימנע משלילת ההנחות שלי על הסף.
אני יודע שהרעיון שאנו מכונה חושבת, קשה לעיכול.
אם אתה הקורא לא יכול להתמודד עם כך מוטב שתפסיק לקרוא ברגע זה.

עכשיו קורא יקר, שנשארנו לבד, לאחר שסוננו כל הקוראים האחרים, אותם קוראים שכנראה בין כה וכה אין להם את היכולת או הרצון להבין את האחר, אני בטוח שתמצא תועלת ברעיונות שתקרא בהמשך.
עם זאת כאשר תפיל את הספר מידך לאחר שקראת את המילה "סוף!”, אני ממליץ להפעיל את יכולת ההדחקה הסלקטיבית שלך, כדי שתוכל ליהנות ממוזיקה טובה, להתרגש מציור נאה, לצחוק מרפליקה שנונה בסרט, ולתת להורמון האהבה לשטוף אותך תוך חיבוק עם אהובתך.
העובדה שאנו מכונות, אינה חייבת להפריע לנו ליהנות מהחיים, אלא לשפר אותם על ידי הבנת האחר.

בניית תמונת המציאות

דמיון

הדחקה והמצאה