משפטו של הבוגד

 המשפט נערך ביום שלמחרת.

עילי התעורר עוד לפני הזריחה. השמים היו עדיין אפלים אך השמש שעדיין התחבאה מאחורי ההרים האירה מספיק כדי לעמעם את אורם של הכוכבים. צינה עמדה באוויר, ועילי רעד ולא מקור, כאשר ניזכר שזה יום המשפט. לא היה לו מושג איך יערך המשפט, מי יהיה התובע ומי הסנגור. הוא היה בטוח שהשופט יהיה העורב הגדול. מענף השינה שלה הגיחה תמרקרע מהאפלה ועמדה על ידו בשתיקה.

“מה לדעתך יחליט השופט במשפט של עורקרע?” שאל את הדמות השותקת שלידו.

“שופט?...מה זה?”

“מי זה ולא מה זה" תיקן אותה עילי "אני בטוח שזה יהיה העורב הגדול אם כי אני לא יודע מי יהיה התובע ומי הסנגור.”

תמרקרע הביטה בו באותו מבט תמהה מפלפלת בעיניה. לאחר שתיקה ארוכה היא החליטה שעילי אינו יודע איך מתנהל המשפט: “אני לא יודעת מי זה 'שופט' אך בא ואסביר לך איך הכל יתנהל ומה אני חושבת שיקרה....”

היא העבירה מבטה על המחנה המתעורר של הלהקה. עכשיו השמש כבר הציצה מבין ההרים מזהיבה את צמרות העצים באורה. פה ושם נשמעו קריאות השכמה של העורבים ואמהות המטופלות בגוזלים התחילו בעבודתן האין סופית לאסוף אוכל לגוזליהן הרעבים באופן מתמיד.

בקצה החורשה ישב לו עורקרע ער ומסביבו שלושה שומרים.

המשפט פשוט. העונש של עורקרע יקבע על ידי כל העורבים בלהקה. עורקרע יעמוד במרכז קרחת החורשה העורבים מסביבו. כל עורב יקרא בקולו את העונש שהוא חושב שצריך להטיל על עורקרע. עוצמת קולו לפי מידת הרצון שלו להטיל את העונש. העונש שישמע בצורה החזקה ביותר הוא העונש שיוטל על עורקרע.”

“אז אין שופט? אין מי שיטען להגנתו של עורקרע?”

“מה יש לטעון? כל אחד יודע מה קרה ואיך עורקרע התנהג.” תמרקרע לא ממש ידעה מה עילי לא מבין.

“אז מה לדעתך יהיה עונשו של עורקרע?”

“עורבים מובילים רבים מרוגזים על עורקרע. בדרך כלל העורבים מצטרפים למובילים כך שבעצם העורבים המובילים קובעים.”

שוב העבירה את מבטה על פני המחנה: “אתה רואה את העורב הזקן? אף אחד לא יודע מה הוא באמת חושב, אך הוא מאד מכובד ודעתו תשפיע.”

כן עילי ידע שהעורב הזקן מכובד על כולם בשל הניסיון הרב שצבר. למרות שהעורבים כבר ויתרו עליו בעת הסערה כאשר נדמה היה שהוא לא ישרוד, הוא הוכיח שניסיון חשוב לא פחות מכוח. העורב הזקן העריך שלא יוכל להמשיך ולעשות את כל הדרך מול הסערה. בחכמה הוא לא התנגד ונתן לסערה להעיף אותו בדרכה. הסערה הביאה אותו לחוף. הוא מצא מקום מסתור וחיכה לשוך הסערה. השלב הבא היה פשוט. בבוקר כאשר השמים התבהרו שנית הוא עף גבוה ככל שיכל וניסה להתמצא במקום אליו הביאה אותו הסערה. הוא זכר שבצעירותו הלהקה ביקרה במקום ולכן קל היה לו לחזור לחורשת בית הספר עוד לפני שהלהקה הגיעה. הדרך בה הצליח העורב הזקן לשרוד ולחזור בשלום, העלתה עוד יותר את הכבוד אליו.

“אני חושבת שהוא לא ידרוש עונש מוות אלא סילוק מהלהקה בלבד, אך בדרך כלל סילוק מהלהקה משמעו עונש מוות כי מעטים העורבים שיכולים לשרוד לבדם. עורקרע מוכשר וחזק אך יש לו אויבים רבים.”

תמרקרע עברה לצידו השני של המחנה שם רוקרוקרע ניקר משהו בקרקע.

“רוקרוקרע הוא עורב מוביל ומכובד גם הוא. עורקרע היה בן החסות שלו ולכן רוקרוקרע מרגיש נבגד במיוחד. אני מעריכה שהוא ידרוש עונש מוות.”

אחד בעד אחד נגד, ספר עילי בליבו. הוא כמובן הכיר את  רוקרוקרע שהיה המדריך שלהם לתעופה. כן, תמרקרע ניתחה את  רוקרוקרע היטב. רוקרוקרע לא האמין לעורקרע שסיפר כי איבד את דרכו ורק כאשר הלהקה המריאה חזרה הוא מצא אותה. כך עורקרע נימק את העלמותו, אך רוקרוקרע הכיר את יכולות הניווט של עורקרע, התלמיד המצטיין מכל התלמידים שלו. עורקרע הצטיין עד כדי כך שהוא חשב להיעזר בו בהדרכת התעופה למחזור הבא של צעירים. עכשיו שסיפור הבגידה של עורקרע התפרסם הוא הרגיש נבגד ורתח מכעס.

“כמובן חשבו מה יגיד העורב הגדול.”  תמרקרע קטעה את מחשבותיו. “אני אצעק בקול גדול להשאיר אותו בלהקה וכמובן שגם אתה, גם לנו השפעה קטנה על העורבים האחרים.”

“מה יגידו העורבים שהיו בכנופיה שלו כאשר למדנו ביחד?” ניזכר עילי.

“חברים לשעבר תמיד מרגישים נפגעים. ברור שהם ידרשו עונש מוות. בסך הכול נראה לי שהסיכויים שלו לא כל כך טובים.”

בינתיים השומרים הביאו את עורקרע למרכז קרחת היער ועורבים החלו להתאסף סביבו. קול משק כנפיים וקריאות התמזג עם השריקה המיוחדת של מחטי האורן הנעים עם הרוח. מרחוק נשמעה שירת ציפורי שיר שלא היו מודעות לדרמה במחנה העורבים. עילי ותמרקרע קפצו מהענף והתקרבו אל מרכז הרחבה כדי לתפוס מקום טוב שקולם ישמע. עוד הם עומדים בשתיקה מתוחה פתאום כאילו לפי פקודה התרוממו כל העורבים בקול משק כנפיים מחריש אוזניים. עילי נדהם מביט לשמים שהיו שחורים מרוב עורבים ואז גם הוא ראה זאת. להקה קטנה של עורבים שחורים דאתה בגובה רב. ללא מחשבה גם הוא נסחף עם כולם לעלות לאוויר. למטה נשארו רק כמה אמהות לגוזלים שרצו במהירות להסתתר מתחת לכנפיהן. ככל שהוא נסק למעלה משיג את העורבים האיטיים יותר ממנו עלה בו רוגז על העורבים השחורים שפלשו לתחום הלהקה שלו. הוא כבר לא היה עילי – אדם שהפך לעורב אלא חלק מהלהקה האפורה הפורץ למעלה כדי להלחם עם הפולשים אויבי הלהקה.

הקרב היה קצר ועקוב מדם. עילי הצליח להכות בעורב שחור שנראה עייף מהמסע הארוך שלו אל תחום הלהקה האפורה, תמרקרע שהגיעה מיד אחריו, הנחיתה על ראשו של העורב השחור מכת מוות והוא צלל כאבן. הקרב הסתיים כאשר העורב הגדול הצליח להכות במנהיג הלהקה שהיה שולית קרערע וזה נפל מכה בכנפיו חלושות על הקרקע. שאר העורבים בלהקה השחורה ברחו במלא המהירות משאירים שמים נקיים.

פרץ האדרנלין בגופו של עילי כמו גם אצל האחרים שכך כאשר הם דאו מעדנות חזרה לקרקע.

שלושת השומרים של עורקרע חזרו להקיף אותו מיד כאשר נחת על הקרקע, חוזר מקורו אדום מדם עורבים שחורים.

תמרקרע נחתה חזרה על יד עילי שהביט בעורקרע החוזר מהקרב לצד הלהקה שעלולה לגזור דינו למוות או לפחות לסילוקו: “ למה עורקרע היה צריך להשתתף בקרב?”

“עורקרע שייך ללהקה וברור שהוא משתתף בכל קרב שלה.” אמרה תמרקרע את המובן מאליו.

העורב הגדול היסה את העורבים שעדיין פטפטו בהתרגשות על הקרב שהתחולל. אט אט  השתרר שקט ואז העורב הגדול נתן את האות לפתיחת המשפט.

עילי קרא במלוא קולו להשאיר את עורקרע בלהקה אך הוא בקושי שמע את קולה של תמרקרע אומרת אותו דבר. הקול החזק ביותר דרש מוות.

העורב הגדול שוב היסה את כולם וחיכה כמה דקות עד שהשתרר שקט מוחלט.

“רוב חברי הלהקה דורשים מוות לבוגד עורקרע ואני מבין אותם. עורקרע בגד בצורה ניבזית...”

עילי לא יכול היה לסבול זאת והתפרץ לדבריו של העורב הגדול: “עורקרע חזר רק לפני כמה דקות מקרב נגד העורבים השחורים, האם זו בגידה? הוא הציל אותנו תוך סיכון חייו גם אצל העורבים השחורים וגם אצלנו. זו בגידה?”

העורב הגדול הביט בו עניו מחליפות צבעים ברוגז רב: “עיליקרע אין לך זכות לנסות לשנות את פסק דין הלהקה. התרחק מכאן מיד.”

עילי הנעלב פרש כנפיים ועף למקום המסתור של תמרקרע בסבך הענפים.

העורב הגדול חיכה עד שעילי נעלם ויצא מטווח שמיעה והמשיך בנאומו: “נכון אמר עיליקרע האמיץ שעורקרע הוכיח נאמנות ללהקה שלנו, גם כאשר סיכן את עצמו להציל את שני השוליות האהובות שלנו, כאשר ידע שהוא עלול למות מהלהקה השחורה והאפורה כאחד. הוא גם הוכיח שליבו איתנו רק לפני כמה דקות כאשר נלחם באומץ נגד הלהקה השחורה שפלשה לשטחנו. כל זה לא מכפר על התנהגותו הקודמת, אך לעורקרע תכונות שיהיו נחוצות מאד במלחמה הקרבה. תכונות שהביאו לו כבוד כבר בתור עורב צעיר. תכונות שהביאו את רוקרוקרע להמליץ עליו כמחליפו, אך לא רק תכונות תעופה מאפיינות אותו הוא בהחלט הראה תכונות מנהיגות וחכמה. יש לי תכניות עבורו.”

העורב הגדול שתק לרגע מניח לדברים לחלחל, ואחר המשיך: “אין כפרה על הבגידה של עורקרע. בוגד אינו יכול להיות בלהקה שלנו, אך אני מציע לסלק אותו מהלהקה ולקבל אותו חזרה רק אם יוכיח את נאמנותו והתועלת שהוא יביא במשימות הקשות שאטיל עליו.”

לרגע התגבר הרעש של נפנוף כנפיים צקצוק קריאות וחידוד מקורים על ענפי עץ במבוכה, ואז קרא העורב הגדול: “מסכימים? סילוק מהלהקה!" וקולות רמים רבים חזרו אחריו "סילוק מהלהקה!”

תמרקרע התרוממה מיד ששמעה זאת להודיע לעילי את הבשורה הטובה. היא מצאה אותו רובץ מובס ומדוכא.

עילי נזכר בחלחלה איך התרומם באופן אוטומטי יחד עם כל עורבי הלהקה להלחם בפולשים, באיזו התלהבות נלחם ונכלם מהכעס שעלה בו על הפולשים שבעצם לא עשו דבר. כעס שגרם לו לנקר בהם באכזריות.

'מה קורה לי? אני הופך לעורב ומאבד את זהותי כאדם אנושי. עוד מעט ולא אוכל לחזור להיות בן אדם' .

כאשר תמרקרע נחתה על ידו מפטפטת בהתרגשות ומעבירה לו את הידיעה המשמחת על עורקרע שניצל ממות, הוא הסתכל עליה בעיניים אחרות, זו עורבת ואני בן אדם. הוא חשב על תמר הילדה הרגישה שבכתה למענו, עד כמה היא שונה מהעורבת הזו שקרא לה בשמה.

הזיכרון הכאיב לו, הוא תהה אם אי פעם יחזור לשחק עם תמר ועם חברו משה. האם הימים של 'שלושת  המוסקטרים'  יחזרו?

תמרקרע תהתה למה עילי עצוב: “האם אתה לא שמח שחייו של עורקרע ניצלו?”

“כמובן." ענה אך האם היה צריך לעמוד בפני דין מוות? שאל את עצמו.

“אז למה אתה כל כך עצוב?” תמרקרע לא הבינה למה עיליקרע חברה לא קופץ משמחה.

 עילי פתח במרירות: "נמאס לי  להיות עורב. מצידי תלחמו להקה בלהקה עם המזימות שלכם כמה שתרצו. העיקר שתשאירו אותי להיות ילד רגיל שלומד בבית הספר.” לפתע הבין כמה התבגר בזמן הזה ששהה עם העורבים, והוסיף: “אני רק ילד.”

עכשיו גם תמרקרע התחילה להיות עצובה: “עכשיו ברור לי שאתה תחזור להיות אדם בקרוב.”

עיני עילי אורו: “באמת ברור לך? למה?” שאל בתקוה.

אך למראה תמרקרע העצובה שמחתו נמוגה: “את אומרת את זה רק כדי לנחם אותי.”

“הו, לא. ברור לי  שאתה חושב כבן אדם ולכן אתה לא יכול  להיות מנהיג עורבים, למרות שלדעתי יש לך תכונות מנהיגות.”

“נו, אני גם לא רוצה להיות מנהיג עורבים, איך זה קשור להפיכה שלי לאדם, העורב הגדול מסרב לעשות זאת כל פעם שאני מבקש.”

תמרקרע ענתה בלחש מקורה מוטה למטה בעצבות: “העורב הגדול מבין זאת לא פחות טוב ממני. הוא לא התכוון אף פעם להשאיר אותך כעורב. אתה תועיל לו כבן אדם המבין ועוזר לעורבים. אני בטוחה שעכשיו הגיע הזמן להפוך אותך חזרה לבן אדם.”

“האם הוא אמר משהו על כך?”

“עכשיו שאני חושבת על זה יכול להיות. אני  סיפרתי לו שאתה מוכן לדאוג לעורקרע אם הוא יסולק מהלהקה. חשבתי שזה יעזור לשכנע אותו לא לדרוש מוות לעורקרע, אך אני בטוחה שהוא מראש רצה את שיתוף הפעולה בינך לבין עורקרע.” תמרקרע הרכינה ראשה לאדמה כאילו מצאה שם ענב מתוק ואמרה בלחש עצוב: “ברור שאתה יכול לדאוג לו עוד יותר טוב בתור בן אדם.”

“באמת?” התקווה עלתה כגוש  חוסמת את גרונו מאיימת לפרוץ כדמעות לעיניו, אך כאשר ראה את המקור הנמוך של תמרקרע הבין שהיא עדיין עצובה: “למה את עצובה? את לא שמחה לקבל את תפקיד ההנהגה אחרי העורב הגדול? את מפחדת מגודל התפקיד?”

“לא זה טיפשון...." אמרה בקוצר רוח. "אני עומדת לאבד חבר ולכן אני עצובה.”

“יהיו לך חברים אחרים.”

“אתה יותר מחבר.”

“כן, למעשה אני אח שלך.”

“יותר מאח.” מלמלה תמרקרע כל כך בשקט עד שעילי לא היה בטוח ששמע, אך כיוון שלא ידע איך להגיב על כך, שתק. לאחר כמה שניות תמרקרע התעשתה: “מעניין מה בדיוק העורב הגדול מתכנן. אני בטוחה שיש לו בעיה גדולה שגרמה לו לעשות מעשה כל כך קיצוני כמו להפוך אותך לעורב, אך לא ברור לי בפני מה הוא עומד. מלחמה עם הלהקה השחורה בלבד לא הייתה מחייבת מעשה קיצוני כזה.”

לעילי לא היה כל כך אכפת.

שניהם נרתעו לשמע משק כנפיים אדיר מתקרב.

המשך                                                                            הקודם