תקופת ההכשרה

“קפוץ!"

עילי הביט בחלחלה למטה מראש העץ, המספר 436 מטר עדיין תקוע בראשו. הוא לא השתגע. לקפוץ מגובה כזה זה מוות בטוח.

העורבת שמונתה לאמו המאמצת גייסה את כל הסבלנות שלה כדי לשכנע את העורב המוזר שנכפה עליה. היא התקרבה אליו משדלת במתק שפתיים: “עיליקרע יקירי, מתוק שלי, אתה עורב ולא איזה בעל חיים מקורקע נחות שאינו יכול לעוף. אל תדאג כבר בהתחלה תפרוש כנפיים ותתחיל לעוף. ראית איך אני עשיתי זאת, איך כל עורב שהגיע לפרקו עושה זאת, אל תפחד.”

עילי נרתע ממנה קופץ אל ענף קרוב, שם עמד רועד למחשבה של קפיצה מגובה כזה.

העורבת שינתה אסטרטגיה: "תראה את אחותך שגם עבורה זו הקפיצה הראשונה. תראה איך היא נחתה בלי פגע. אתה רוצה שהיא תצחק עליך כל החיים ותקרא לך פחדן?"

עילי עמד על הענף בצמרת העץ והסתכל בפחד ובתסכול אל דמותה של העורבת הקטנה שהרימה אליהם את מקורה, מביטה בו בהטיית ראשה, עיניה התחלפו לצבע צהוב בהנאה, מקורה פתוח מעט ורוטט בתחילתו של צחוק למראה הפחד של עילי.

עילי התחיל להתרגז על אחותו המאומצת, אך הוא לא משוגע להתאבד בקפיצה. ציפורני רגליו המעוקלות נאחזו בכוח בענף שעליו עמד.

עכשיו הענף התנדנד כאשר אמו המאמצת התקרבה אליו ועלתה על הענף בקפיצה. היא עמדה לידו על הענף בשתיקה, מחכה שהגוזל המשונה שנאלצה לגדל, יפרוש כנפיים.

לפתע עילי הרגיש תנודה חזקה של הענף, כאשר אמו המאמצת שסבלנותה הגיעה לקיצה, שלחה כנף ודחפה אותו מהקן.

עילי צלל למטה.

הקרקע התקרבה במהירות והוא עצם את עיניו וחיכה להתרסקות הבלתי נמנעת, השניות התארכו הרוח הכתה בבטנו הוא נפל במהירות הולכת וגוברת. התנגדות האוויר גדלה והרוח לחצה על בטנו. הקרקע עלתה מולו במהירות. הפאניקה חונקת את גרונו.

הוא נפנף בכנפיו באימה... באורח פלא, מטרים ספורים מעל לקרקע הוא עלה למעלה דוחף את האוויר הדחוס בעזרת כנפיו.

איזה אושר. הוא עף!

מנפנף בכנפיו חזק יותר הוא עלה מעלה מעלה. מסתכל למטה ראה את דמותה הזעירה של אמו המאמצת עומדת על צמרת העץ ופיה פתוח לרווחה בתימהון.

בסדר, עכשיו איך יורדים? הוא קיפל את כנפיו.

אוי ואבוי עכשיו צנח כמו אבן למטה. "קור רוח, אני חייב לגייס קור רוח. מה יעצור את הנפילה?" מלמל לעצמו. הוא פרש את כנפיו שוב... בסדר זה עצר את הנפילה. עכשיו הוא דאה רוכב על זרמי האוויר. איך יורדים?

הוא צמצם את כנפיו מעט. זהו עכשיו הוא דאה מעדנות למטה.

עילי זכר שקרא על הדרך בה מטוס מסתובב, הוא הטה את הכנף הימנית למטה והשמאלית למעלה, ובצע סיבוב חד. כמעט נכנס לסחרור.

הוא מיהר לתקן. הרים את כנף ימין והוריד כנף שמאל מעט, מושלם! כך מסתובבים.

הכנפיים שלו רעדו מהמאמץ. 'אני חייב לרדת.' חשב.

חג במעגל ומאבד גובה.

שרירי הכנפיים שזו לו הפעם הראשונה שהוא משתמש בהם זעקו למנוחה.

הוא  פשט את רגליו מתאמץ להחזיק את כנפיו פרושות.

לרגע הוא הביט לקרקע כדי לראות כמה עוד עליו לרדת והסתחרר מהגובה.

שרירי  הכנפיים נכנעו אט אט לעייפות מצמצמות את פרישת הכנפיים וגורמות לתאוצה הולכת וגוברת למטה. 'אוי ואבוי אני הולך להתרסק' חלפה מחשבה במוחו.

עצם את עיניו וגרש את המחשבה. עליו להתרכז ולהחזיק את כנפיו פרושות עד כמה שיכול.

השרירים החזיקו מעמד עוד כמה שניות ובבת אחת נכנעו.

כנפיו התקפלו.

 הוא הסתחרר מהר ומהר יותר ובום.... נכנס לגזע העץ והתעלף.

רגעים מאוחר יותר הוא הרגיש רטיבות על ראשו. הוא פקח את עיניו. העורבת הקטנה עמדה מעליו מזרימה מים ממקורה על פניו.

“הי מה את עושה?” אמר בבלבול.

“אימא הוא קם!” קראה העורבת הקטנה מחייכת אליו: “כל הכבוד, מעוף לתפארת."

עילי חיפש בקולה את הנימה הצינית המרגיזה הרגילה, אך העורבת הקטנה נראתה חביבה מתמיד.

האם המאמצת דילגה קרוב יותר מחבקת אותו בחיבוק חם בשתי כנפיה: “עשית את זה. כל הכבוד, אתה מעופף טבעי."

כך התחילה תקופת ההכשרה של עילי בממלכת העורבים.

המשך                                                                            הקודם