אחות חורגת

עילי לא אהב את בית הספר, אך אהב מאד ללמוד ולא היה לו כל כך אכפת ללמוד בחופש הגדול. בעיניו ללמוד דברים חדשים זה כיף לא קטן מלשחק כדורגל. בעצם זה כיף גדול יותר, מה נשאר לך אחרי משחק כדורגל במגרש המשחקים מחוץ לגוף מזיע ובגדים מלוכלכים? מלימודים נשאר לך ידע לכל החיים. לכן עילי ציפה בהתרגשות לראות מה ילמד בבית הספר של העורב הגדול.

העורב הגדול אסף את כל העורבים הקטנים שנולדו לאחרונה וכל מה שידעו זה לעוף מהקן שבעץ ובחזרה. העורב הציג את העורבים 'המדריכים' שיעבירו את שיעורי 'ההכשרה'. המינוחים האלו מצאו חן בעיני עילי שלא רצה שיזכירו לו את בית הספר ואת המורים. הדבר היחיד שלא מצא חן בעיניו היה שהעורב הגדול ציוות את העורבנים בזוגות ואותו ציוות עם העורבת הקטנה שהייתה מומחית בלהציק לו. להפתעתו דווקא היא לא התנגדה להיות אתו בצוות ואפילו חייכה אליו בנעימות כדרך העורבים.

עילי עדיין התגעגע לחבריו הילדים והזכיר לעורב הגדול מפעם לפעם שהוא הבטיח שגוף העורב הוא מצב זמני ואולי כבר הגיע הזמן להפוך אותו חזרה לילד. העורב הגדול התעלם מבקשותיו ועילי חשב שכל עוד הוא עורב, מוטב שילמד את כישורי החיים של העורבים כדי שיוכל לשרוד. מה עוד שכדאי לנצל את היכולת שלו לעוף. הנאה שהוא לא הכיר טובה ממנה.

כן, עילי אהב במיוחד את שיעורי התעופה, כנפיו החזקות נשאו אותו מהר מכל האחרים, הידע שלו בתעופה מתוך האנציקלופדיות שקרא בתור ילד, בנוסף למוחו הסקרן שהמציא דרכים לתעופה משוכללת יותר עשו לו שם כאשף התעופה. הוא למד לכופף בגמישות חלקים של הכנף כדי להצליח בתמרוני תעופה. הוא למד לזהות את המקומות בהם אוויר חם יכול לדחוף את כנפיו הפרושות כמו מפרש ולהעלות אותו למעלה ללא מאמץ. הוא הקפיד לבצע את התרגילים שהמדריך לתעופה נתן להם כדי לחזק את שרירי הכנפיים. הוא המציא שיטה של תמרון מעוף תוך שנוי זווית הרגליים. כל אלו הביאו לכך שלא היה עורב שהצטיין יותר ממנו בתעופה.

בכיתת הלימוד שלהם היה עורב אחד בשם עורקרע שניסה להתחרות בעילי והשתמש בטריקים מלוכלכים כדי להכשיל את עילי. עורקרע הצטיין באכזריות בקרבות אוויר וגם בקרבות קרקע. הוא היה עורב חזק השחור בנוצותיו עלה על האפור. "השמועה אומרת שהוא בן של אחד העורבים מהלהקה של קרערע ובת הלהקה של העורב הגדול.” לחשה העורבת הקטנה לאוזנו של עילי. עילי הסתייג משמועה מרושעת כזו, אך הודה שהמנהג של עורקרע לנקר את יריביו במקורו הארוך והמעוקל ללא רחמים, אכן מזכיר מוצא של הלהקה של עורבים מרושעים. זו הסיבה שעורקרע קיבל את הכינוי 'גרונרע' אך הכינוי הזה לא נדבק בגלל הסיבה הפשוטה שכל מי שניסה להשתמש בכינוי הזה הרגיש את נחת מקורו של עורקרע. עורקרע היה בעל מזג רע, מרוגז תמידית, כאילו גנבו ממנו חיפושית אדומה שמצא בעמל רב. 

עורבים רבים פחדו ממנו והצטרפו לקבוצה בה הוא היה המנהיג הבלתי מעורער.

הוא שנא את עילי שראה בו מתחרה למנהיגות, וניסה להפריד בינו לבין העורבת הקטנה שעלי קרא לה עכשיו תמרקרע, כי היא הוכיחה שהיא חברה טובה והגנה על עילי בכל הזדמנות, בדיוק כמו תמר, החברה שלו מבית הספר. אצלה דווקא הכינוי נדבק, כמו שכינויים נוהגים להידבק לעורבים וילדים צעירים וכולם קראו לה תמרקרע בלי להבין את המשמעות.

עכשיו שנזכר שוב בתמר, חלפה בקרבו צמרמורת געגועים לחבריו הישנים.

בקרבות בין עורקרע לבין עילי במסגרת שיעורי קרב אוויר, עורקרע ניסה לפגוע בעילי, אך עילי היה מהיר וטוב ממנו ביכולת התמרון כך שהצליח להתחמק ואף להניס אותו מפעם לפעם.

על הקרקע עורקרע היה מגניב מפעם לפעם נקירה ברגליו של עילי, כאשר המדריך לא שם לב ואחר כך מתלונן שעילי מתנכל לו.

הוא ניסה להסית את העורבים שבקבוצה שלו לעשות כמוהו ולנקר את עילי בכל הזדמנות: “הוא לא באמת עורב אלא בן אדם עלוב.” נהג לומר.

אך אלו פחדו מכך שעילי חביבו של העורב הגדול יתלונן עליהם, והסתפקו בקריאות רמות המיועדות לבלבל את עילי ולהוריד את ביצועיו.

עילי סבל בשקט ולא התלונן בפני העורב הגדול, למרות בקשותיה של תמרקרע.

“אני לא מלשן." היה נוהג לומר משפט שתמרקרע לא הבינה, כמו חצי מהדברים האחרים שעילי אמר.

בתחילה חשש עילי מחיכוכים ביניהם אך להפתעתו תמרקרע שינתה את יחסה אליו מאותו רגע בו טיפלה בו במעוף הראשון.

היא אפילו התנצלה על היחס שלה בקן: "היית זר ומוזר וחששתי שאתה לא באמת עורב, אך הוכחת לי שאתה עורב שהתעופה בדמו."

לאחר שמיעת התנצלות כזו עילי סלח לתמרקרע על ההתנהגות שלה והם הפכו לחברים.

יש לי חברה תמר בתור אדם וחברה לא פחות טובה תמרקרע בתור עורב.

גם מחוץ לשיעורים הם בילו את זמנם ביחד. עילי גילה שמוחה של תמרקרע חד כמו מקור, והצימאון שלה לדעת התחרה בצימאון של עורב שחזר מהמסע השנתי הגדול.

יום אחד כאשר ישבו על הענף האהוב שלהם לאחר גמר השיעורים אמרה: “בא לי איזה משהו טעים כמו חיפושית אדומה.”

“חיפושית אדומה? איפה אשיג לך עכשיו חיפושית אדומה?”

“לא טיפשוני, 'טעים כמו חיפושית אדומה' זה ביטוי ידוע של עורבים. אין משהו טעים יותר.”

“דווקא חשבתי שחיפושית שחורה טעימה יותר, אך אם בא לך משהו באמת טעים, אז בואי ואראה לך מה זה ממתק טעים.” בלי לחכות לתשובה פרש כנפיים ועף.

"הי, לאיפה אתה לוקח אותי?” צעקה משועשעת ועפה אחריו.

עילי פיתל את צווארו אחורה תוך תעופה ואמר בקול מסתורי: “חכי, את תטעמי ממתק שלא טעמת בחיים."

הוא ידע שממתקים הכי טובים יש בחנות המכולת השכונתית של אלכס.

עילי נחת על עץ האלון שמול החנות מחכה לתמרקרע שנעמדה לידו לאחר דקה חסרת נשימה: “נו, איפה ה 'ממתק'? מה שזה לא יהיה.” שאלה, נדבקת  בהתרגשות של עילי.

"נצטרך לתכנן איך נשים עליו יד, זה לא כל כך פשוט כמו שהיה כאשר הייתי ילד אדם. בעצם גם אז זה לא היה פשוט, אלכס חשדן מאד כאשר ילדים נכנסים לחנות בלי הוריהם."

“מה אתה מקשקש? מה זה 'לשים עליו יד'?”

“אה, זה ביטוי אנושי ידוע... משהו כמו 'למצוא גרגר אצל דרור' ” הפטיר  עילי מודע לכך שהעורבים לא רואים גנבת גרגירים מדרורים כמעשה רע, לעומת בני אדם המגדירים גנבה כחטא.

עילי הביט בריכוז בחנות ומתכנן את גנבת הממתק.

תמרקרע הנידה ראשה בשתיקה, מביטה על עילי בהטיית הראש הסקפטית הרגילה שלה. היא כבר הכירה בכך שהיא לא מבינה לעיתים קרובות מה שעילי אומר, אך זכרה שתמיד הוא מסביר את עצמו בסופו של דבר.

פתאום עילי זינק ישר לתוך החנות תפס משהו במקורו תוך מעוף, הסתובב בוירטואוזיות ויצא מהחנות ועף חזרה לכיוון החורשה.

אלכס רץ החוצה מניף אגרופו לכיוון עילי שהפך עד מהרה נקודה קטנה בשמים, צועק בקול בשפת אדם: “עורבים, גנבים ארורים.” תמרקרע כמובן לא הבינה את הקולות המשונים של האיש, אך שפת הגוף שלו העידה שהיה מרוגז מאד על עילי.

בעצם היא בכלל לא הבינה מה קרה כאן ויש רק דרך אחת לברר.

פרשה כנפיים ועפה בעקבות עילי.

היא מצאה אותו על הענף שלהם, עומד ומחכה לה במקורו משהו ורוד.

“עיליקרע אולי תסביר לי מה קרה כאן?”

“קודם תטעמי את המרשמלו שבפי." אמר עילי מנסה לא לשמוט אותו מפיו תוך דיבור.

תמרקרע נקרה בחשדנות חתיכה קטנה של הממתק ובלעה אותו: “אני לא יודעת מה זה 'מרשמלו' אך זה לא משהו, אני עדיין מעדיפה  חיפושית אדומה.” סיכמה את הוויכוח.

השיעורים כללו יותר מסתם שעורי תעופה. העורבים הצעירים קבלו שיעורים בדיוק מעוף, תרגילי ספורט לחיזוק שרירי הכנפיים, טקטיקה של התחמקות מטורפים, תפישת חרקים תוך מעוף ועוד.

עילי שגדל יותר מכל העורבים האחרים בגילו הצטיין בכל המקצועות רק בקרבות קרקע עורקרע שהיה כמעט גדול כמוהו, עלה עליו. לאחר קרב כזה היה עורקרע צועד בגאווה רגל לאחר רגל, מניד ראשו קדימה ואחורה, מרוצה כמו 'עורב שמצא ערמה של גרעינים'.

המורים שלו הטילו על עילי את המשימות הקשות ביותר, אולי בקנאה מוסתרת על שזכה להיות בן טיפוחיו של העורב הגדול אך עילי עמד בכולם בהצלחה.

העורב הגדול נהג לבקר בשעורים עומד מהצד מביט בשקט ולא מתערב, אך עצם נוכחותו הכניסה את המורים לעצבנות, מה עוד שעילי גדל כמעט למימדים של אביו מאמצו העורב הגדול.

כאשר עמדו שני העורבים הגדולים זה לצד זה ראו כולם שעילי הוא נסיך העצר.

האב המאמץ נראה הדור ומעוטר עם נוצות צהובות בזנבו וכתם לבן על ראשו, ועילי הדור לא פחות עם סמל צהוב של בית ספר על חזהו, הרמז היחיד שנשאר מחולצת בית ספר שלבש, ואותו כתם לבן מלכותי על ראשו.

לאחר סדרת האמונים נעשה מבחן מעוף מסכם.

אחד אחרי השני נבחנו העורבים הצעירים כדי להחליט אם הם כשירים להיות חברים שווי זכויות בלהקה.

כאשר הגיע תורו של עילי הוא המריא בלי קושי ועלה גבוה יותר מכל האחרים. דקות אחדות הוא דאה מאושר בשמים התכולים, נהנה מהשקט העמוק שבשחקים, מתקן מפעם לפעם את כיוון כנפיו הפרושות כדי לתפוש זרמי אוויר חם שיעלו אותו גבוה יותר. 'אין תענוג גדול יותר ממעוף' חשב.

הוא הביט מסביב, שמיים כחולים ללא ענן, אדמה חומה מלמטה משורטטת עם רבועים של שדות מעובדים  ירוקים וצהובים. עיניו החדות הבחינו במבנים של הכפר. הנה מבנה  בית הספר, והנה הבית בו גר. לרגע נצבט ליבו בזיכרון ימיו כילד, מה חושבים עכשיו חבריו על כך שנעלם?

הוא סילק מחשבות טורדניות אלו ממוחו ושוב הביט סביב אל השמים הנקיים ונשם מלא ריאותיו מהאוויר הצלול.

עכשיו הבחין שבמרחק הכתים ענן שחור את השמים הבוהקים תחת שמש האביב. עילי החליט להמשיך עוד כמה דקות בדאייה. הוא היטיב לנצל את זרמי האוויר החמים כפי שלמד ודאה כמעט ללא תנועות כנפיים.

הענן השחור התקרב וגדל. פתאום עילי הבין שזו להקת עורבים שחורים וגדולים הטסים במהירות ישר מולו בזעקות מלחמה מפחידות.

תחילה עילי לא דאג, הוא חשב שזה חלק מהמבחן והתחמק מהעורבים מנסה לרדת לקרקע, אך כאשר חלק מהעורבים השחורים עפו מתחתיו מונעים ממנו לאבד גובה, בעוד אחרים ניסו להכות בו במקוריהם, הוא הבין שהעורבים השחורים מנסים להרוג אותו.

הוא הניע את כנפיו במלוא המהירות, אך עדיין מהירותו נפלה ממהירות העורבים הבוגרים התוקפים. אחד מהם התקרב במיוחד מאחוריו, מצליח מידי פעם לנקר ולפצוע אותו. עילי התעלם מהכאב חותר בכנפיו בכל כוחו להימלט מהתוקף האכזר. כל ניקור האט מעט את המהירות של העורב התוקף ועילי ניצל זאת להגדיל את הפער, אך העורב הצליח לחזור ולהשיג את עילי לניקור נוסף.

פתאום עילי ראה שעורב אחר בתרגיל מחוכם, הגיע מולו.

'מה לעשות? מה לעשות?', עילי דיכא בכוח רצון את הבהלה, והתעלם מפצעיו הכואבים: 'עלי לנצל את היתרון שלי כאדם מול האינסטינקטים של העורבים. אם אין לי יתרון מהירות עלי לנצל את יתרון התמרון שהמהירות הקטנה יותר שלי מאפשרת.' חשב והחליט לעוף ישירות אל העורב שמולו מדכא את האינסטינקט שלו לברוח. תוך כדי מעוף הוא זרק מבטים אחורה מוודא שהעורב הרודף קרוב. 'עכשיו עלי לתאם את המהלך בדיוק', קרוב מאד לעורב התוקף הוא שבר הצידה ברגע האחרון ושמע איך שני העורבים, התוקף והעוקב, שעפו בשיא המהירות, עיוורים משיכרון הצלחה קרובה, מתנגשים בקול מחליא של עצמות שבורות ונופלים כמו אבן לקרקע. הוא ניצל את תשומת הלב שהוסחה ממנו להתנגשות העורבים השחורים, אסף את כנפיו לגופו וצלל כאבן למטה. העורבים שהיו מתחתיו התאוששו ברגע שעבר על ידם ואף הם חיקו אותו, אספו את הכנפיים וצללו אחריו. הקרקע התקרבה במהירות ועדיין הוא צולל ואחריו העורבים השחורים. ברגע האחרון פרש את כנפיו מנופף בכל כוחו ומצליח לנחות נחיתה רכה, טריק שהתאמן בו לאחרונה.

הוא נחת ליד חבריו בלהקה שהביטו בתימהון בשני עורבים שחורים שלא הספיקו לעצור והתרסקו בקרקע.

אמו המאמצת מיהרה אליו מטפלת בפצעים. חבריו לאמונים העורבים הצעירים עמדו מסביבו מריעים לו בהתלהבות. בבת אחת הוא נעשה גיבור העורבים.

העורב הגדול ביקר אותו מאוחר יותר.

“עיליקרע איך אתה מרגיש?” אמר בקול רך שלא כמנהגו.

“תודה עורב גדול, אלו לא פצעים רציניים. למעשה אני מרגיש רגש הקלה, כבר הרגשתי שקיצי קרב."

עכשיו שראה את העורב הגדול, חשד עמוק ניקר בו: "למה הם תקפו אותי ולא אף אחד מהעורבים האחרים?”

העורב הגדול כחכך בגרונו, שתק כמה שניות ואחר הגיע להחלטה: “אתה אמנם רק עורב צעיר, אך בהתחשב בסכנה שאתה נמצא בה, כדאי שכבר עכשיו תדע שמנהיג להקת העורבים השחורים שתקפו אותך, הוא קרערע. קרערע הוא עורב קיצוני רב כוח, בעל מזימות הקשורות באסון שאני מנסה לסכל, בין השאר בעזרתך.”

“אז מה שאתה אומר הוא שאתה הפכת אותי לעורב כדי להלחם בקרערע...."

העורב הגדול אמר במבוכה: "לא בדיוק. למטרה כזו לא הייתי עושה דבר מסוכן כמו להפוך אדם לעורב, אך באופן עקיף כנראה שנודע לקרערע והוא מנסה לפגוע בלהקה שלנו דרך פגיעה בך, אני מצטער."

אך עילי המשיך: "...ואני צריך להבין גם שלא יכולת לשמור את זה בסוד וקרערע יודע על תכנייתך?”

“אף אחד לא יודע עדיין את  תוכניותי, אך קשה להסתיר את עצם המעשה של הפיכתך לעורב, בייחוד עורב בולט במיוחד בכישורי המעוף שלו שנעשה להם כבר שם מחוץ ללהקה.”

השתררה שתיקה כאשר עילי הרהר בזאת כמה דקות.

“אני חושב שהם לא יירתעו מכך שלא הצליחו להרוג אותי הפעם וינסו שוב. הפעם נחלצתי במזל אך מול עורבים גדולים מהירי מעוף וכוח, אין לי הרבה סיכויים להצליח פעם נוספת.”

“אל תדאג, אני לא אתן לזאת לקרות. גם אני לא לגמרי חסר כוח. אך אתה צריך עכשיו לחזור לאיתנך ונדבר על כך מחר.”

“לדעתי אתה צריך להחזיר אותי לדמות אדם...” התחיל להגיד לגבו של העורב שזינק לאוויר והתרחק בטפיחות עזות בכנפיו. "...טוב נשאיר זאת למחר. אני כל כך עייף.”

רגע לפני שנרדם הוא תהה למה התכוון העורב הגדול במשפט 'באסון שאני מנסה לסכל.'

הוא לא היה מוותר לעורב הגדול בקלות כזו אם היה יודע שההרפתקה שלו כעורב רק החלה ואם היה משער עד כמה הוא בסכנה.

המשך                                                                          הקודם