שולית העורב

“הי עיליקרע, תראה מי בא לבקר."

עילי ואחותו המאומצת תמרקרע עמדו על הענף החביב עליהם מביטים בעורב הגדול הדואה ישר אליהם.

הייתה זו שעת בוקר מוקדמת, העלים עדיין נצצו מטל הלילה, והורגשה צינה באוויר. אך השמש כבר זרחה מאירה את צמרות העצים באור זהוב. שני הצעירים נהנו מהחופשה של היום שאחרי מבחני הגמר.

ההתרגשות של העימות עם להקת העורבים השחורים עדיין פעמה בעילי ולפי התזוזות העדינות של תמרקרע גם היא עדיין התרגשה.

“מעניין מה יש לו להגיד לאמא.”

"אולי הוא הביא תעודת גמר או משהו כזה." העיר עילי שזכר עם דקירת כאב, את מבחן החשבון של סוף השנה בבית הספר שבעקבותיו הוא לא קיבל את תעודת הגמר. אולי הוא היה צריך לפתור את התרגילים כמו שהמורה עליזה לימדה בלי להתחכם. הזיכרון העלה בו שוב געגועים לחברים שלו שעכשיו בוודאי תוהים לאיפה הוא נעלם.

תמרקרע רק הביטה בו. היא כבר הייתה רגילה שהאדם שהפך לעורב בשם עיליקרע מעלה כל מיני מושגים מעולם בני האדם שהיא שלא הבינה. השתררה שתיקה ביניהם, כל אחד חושב את מחשבותיו. עילי בוהה באוויר ותמרקרע עוקבת בעניין אחרי העורב הגדול.

להפתעתה העורב הגדול לא פנה לקן, אלא נחת על הענף שלהם, מניד אותו במשקלו הגדול וכמעט העיף את הצעירים.

“בוקר טוב עורב גדול, יום יפה היום.” אמרה  תמרקרע בחן, מרכינה את ראשה כיאות בעודה מביטה בזוית עינה אל עילי שעדיין עמד שקוע בהרהורים.

העורב הגדול הנהן לעברה בברכה ובקש/פקד: “אני מבקש שתשאירי אותנו לבד.”

“אין לי  סודות בפני אחותי  תמרקרע.” אמר עילי שהתנער מהרהוריו.

“אני שמח  שאתם חברים טובים כל כך, אך לי יש משהו שעלי לדבר אתך באופן פרטי."

“אל תדאג  עיליקרע, בין כה וכה רציתי לחלץ את עצמותיי במעוף בוקר, אולי אמצא משהו להביא לך לארוחת בוקר.” ובזאת תמרקרע פרשה כנפיה ועפה.

השתררה שתיקה שעילי שמר מתוך כבוד לעורב הגדול, והעורב הגדול כמנהגו, ניצל לשקול היטב את מילותיו.

לבסוף העורב הגדול פרש כנף מעל לעילי במחווה נדיר, ואז הטיל את הפצצה: “מחר בבוקר עם הזריחה אתה עובר לגור לצידי בצמרת אילן המרכז.”

עילי נדהם: “למה?” הגיב בשאלה הנצחית שלו.

“ממחר אתה עובר הכשרה נוספת לתפקיד שייעדתי לך, בתור שוליה אישית שלי.” קיצר ולא פירש.

עילי הרגיש התנגדות למשחק הזה בחייו, רק לפני כמה זמן הוא נותק מהסביבה הטבעית שלו כבן אדם, הוא לא רצה להיפרד ממשפחתו החדשה שכבר התחיל להרגיש בה בנוח, בייחוד הרגיש בנוח עם אחותו המאומצת והחכמה תמרקרע.

העורב הגדול ראה את ההתנגדות של העורב הצעיר. התנגדות שניכרה בצורה בה הוא הזיז את ראשו מצד לצד, נמנע מלהביט בעיני העורב הגדול.

במאמץ לנחם אותו הוא הציע: "אני מודה שיהיו שעות לימודים רבות, כי עליך להספיק לצבור ידע גדול בזמן מועט, אך בזמן הזה מחוץ לשעות הלימודים תוכל לבקר את משפחתך."

זה לא סיפק את עילי. הוא הישיר מבטו לעורב הגדול: "אני מוכן לשמש לך שוליה, אם תסכים לצרף גם את תמרקרע לצידי.”

העורב הגדול היה מופתע מחוצפה שכזו למנהיג. חוצפה שלא הייתה עולה בדעת אף אחד מהעורבים האחרים.

לאחר הרהור, חשב שאפשר לראות בזאת דווקא ניצנים של יוזמה ומחשבה עצמאית והסכים, פרש כנפיים ועף חזרה לענף הרגיל שלו בראש העץ.

עילי הרגיש את ליבו דופק בהתרגשות. הוא לא יכול היה לחכות שתמרקרע תחזור. קפץ מהענף ועלה גבוה כדי לאתר את תמרקרע. לאחר חיפוש ארוך הוא מצא אותה מסתתרת בין ענפי האלון הסבוכים, ראשה מורכן בעצב.

הוא החליק לצידה ופלט את הידיעה המרעישה בשטף אחד: “העורב הגדול רוצה שאגור אתו ואהיה השוליה שלו החל ממחר בבוקר.”

תמרקרע אמרה בשפה רפה מנסה להסתיר את הצביטה בלב לשמוע על פרידה מעיליקרע שלמדה לחבב: “זו הזדמנות גדולה עבורך.” אך עיצבונה ניכר גם כאשר ניסתה לשמוח בשמחתו של חברה הטוב.

עילי הפתיע אותה: “גם עבורך.” וסיפר לה על הדרישה שלו שהתקבלה, לצרף אותה כשוליה אתו.

תמרקרע קפצה מהעץ בנפנוף כנפיים שמח, קוראת קריאות שמחה. לאחר סיבוב ניצחון כמו שעושה שחקן כדור רגל שזה עתה הבקיע את שער הקבוצה המתחרה. לאחר כמה סיבובים היא חזרה לעמוד ליד עילי שעקב אחריה שמח בשמחתה.

תמרקרע פטפטה בהתרגשות: “אתה חושב שהוא ילמד אותנו גם כשפים? אני מתה על כשפים, נדמה לי שיש בי יכולת כזו. זו תהיה הזדמנות טובה עבורך להפוך חזרה לאדם כדי לבקר את חבריך הישנים. ואולי אוכל גם אני להפוך לאדם יחד אתך." 

עילי ניסה להוריד את הציפיות מרקיעות השחקים של תמרקרע: “את יודעת, אין הבדל גדול בין להיות ילד בחברת בני האדם ולהיות עורב צעיר כאן. בשני המקרים הגדולים שולטים עליך ומכתיבים לך מה לעשות. אני לא חושב שהעורב הגדול יתייחס לבקשה כזו. נדמה לי שיש לו תכניות גדולות וחשאיות ואנחנו רק כלים במשחק השח הגדול שהוא מתכנן.”

“משחק שח? מה זה?”

“או, לא חשוב. זה משחק מלחמה בין שני יריבים המזיזים כלים על לוח ריבועי בן 64  משבצות במקום להלחם ממש.”

“אני לא אתן שיזיזו אותי ללא רצוני כאשר אהיה גדולה.”

“אולי זו הסיבה שהוא מתחיל לעצב את עורבים צעירים על ידי חינוך, כדי שבבוא הזמן הם ישמעו לו גם כגדולים.”

"אצלי לעולם זה לא יקרה!”

“לעולם אל תגידי 'לעולם', את לא  יודעת את כוחה של  שטיפת מוח.” ציטט עילי מספר שקרא.

המשך                                                                                 הקודם