המזימה

עילי ותמרקרע חיכו במתח האם יצליח העורב הגדול להתחמק מהמארב. הם ידעו שהעורב הגדול ידע שיכינו לו מארב והתכונן לכך.

כעבור כמה שעות הגיע עורבני קטן וצבעוני. עורבנים אלו, שלא היוו איום על שום להקה היו שגרירי הכנס ומכוח תפקידם בעלי חסינות: “באתי לקרוא לכם לכנס. כל האחרים כבר שם.”

“כל האחרים? גם הלהקה של העורב הגדול?” שאל השוליה בחשש.

“הו, כן הם הגיעו לא מזמן. איפה קרערע?”

שולית העורב לא ענה. הוא קפץ ברוגז למעוף, לא לפני שנקר בשני החברים ברשעות ובתסכול כמה נקירות ועף להודיע לקרערע שהמארב נכשל.

קרערע הגיע בראש מיטב לוחמיו. הוא פנה לשגריר הכנס, עוצר במאמץ את רוגזו: “מאיפה הוא הגיע? היו לנו סיירים וצופים במסלול שלו לכל אורך החוף.... כמובן רצינו רק לברך אותו לבואו." הוסיף קרערע למען העורבני השגריר, ממלמל לעצמו: "איך הוא הצליח להתחמק?”

העורבני הבקי בפוליטיקה של הלהקות, לא אהד יתר על המידה את הלהקה השחורה, ענה בשמחה לאיד לא מוסתרת על המלמול של קרערע: “אני חושב שהם הגיעו מתוך היבשת ולא מהים.” והוסיף בנימה מעשית: “בואו, כולם כבר מחכים לטקס הפתיחה.”

קרערע המריא ולהקתו אחריו. רק השומרים נשארו לשמור על שני החברים.

בשקט שהשתרר נשמעו פתאום צרחות עורב "קרע רעקרערקע" שבשפת אדם הוא "הצילו, אש ביער.”

“חבל שנפסיד את הכנס....” התחילה תמרקרע לומר והפסיקה כאשר ראתה מי בא "..תראה מי מכבד אותנו בנוכחותו.”

עד מהרה ראו את עורקרע עף במלוא המהירות לעברם: “מהר שחררו את השבויים וקחו אותם למקום בטוח.”

“אני לא רואה שום אש. יש אש?” אמר השוליה בבהלה וברח בלי לשים לב לחבריו.

עורקרע פקד על שני השומרים לשחרר את השבויים. “אני אעזור לכם לשמור עליהם תוך מעוף.”

כאשר השבויים שוחררו השומרים זרזו את השבויים לעוף ביניהם כאשר עורקרע שומר מאחור.

שני החברים עילי ותמרקרע, שהיו פצועים וחלשים פגרו במעוף, עורקרע התקרב לעילי ולחש: “אין שום אש, העורבים האלו ובייחוד השוליה מפחדים מאש. זו ההזדמנות שלכם לברוח לצד השני לכיוון הכנס, אני אנסה לעכב את השומרים.”

“למה אתה עושה זאת?” שאלה תמרקרע בחשד.

“אין זמן להסביר, אך איני רוצה שקרערע יצליח במזימה שתחסל את הלהקה שלנו.”

“אני לא בטוחה שזו הלהקה שלך...” התחילה תמרקרע.

“תפסיקי  לפטפט ותברחי כל עוד הדבר אפשרי.”

“בואי תמרקרע, מה אנחנו יכולים להפסיד?” אמר עילי בהגיון הסתובב ופתח במעוף מאמץ את כנפיו העייפות.

תמרקרע עפה אחריו אך הייתה חלשה ממנו והתחילה לפגר.

עילי הציץ אחורה וראה שעורקרע נלחם עם שני השומרים שהרגישו בבריחה. תחילה היה לו יתרון ההפתעה על השומרים שחשבו שהוא לצידם, אך עכשיו ראה עילי שהוא נחלש, מנסה לברוח הצידה כדי להטעות אותם, אך הם עזבו אותו והתחילו במרדף אחריהם.

“קדימה תמרקרע התאמצי.” אך כל קריאות העידוד של עילי לא עזרו והמרחק בין הרודפים לבין תמרקרע הלך וקטן.

“עוף עיליקרע אתה יכול להצליח לברוח ולהודיע לעורב הגדול מה קרה.”

יורם ראה שתמרקרע נוחתת על צמרת עץ בעייפות. הוא הסתובב נחוש להלחם עם השומרים הגדולים שחורי הנוצות. אך פתאום ראה עורב נוסף מופיע בשמים, מבט ממוקד יותר הראה שזו תמרקרע, השומרים לא הבינו מה קורה איך תמרקרע פתאום מאחריהם, עילי צחק כאשר הבין מה תמרקרע עשתה. השומרים התקרבו לדמות תמרקרע כאשר פתאום הופיעה עוד דמות ואחר כך עוד ועוד. השמים התמלאו בדמויות תמרקרע עפות הנה וחזור. השומרים התמלאו פחד וברחו. עילי נחת ליד תמרקרע המתנשמת בכבדות. “הקסם היחיד שאני יודעת לעשות כמו שצריך...” פלטה בין נשמה לנשימה: "קר-כירוע” והדמויות נעלמו.

“אתה יודע מה משמעות הדבר עבור עורקרע?”

“אני מבין שהוא החליט שבכל זאת טוב יותר בלהקה האפורה שלנו מאשר תחת קרערע בלהקה השחורה.”

“אתה לא מבין שום דבר. עורקרע גיבור. הוא הציל אותנו, אך לא את עצמו. אין לו מקום בלהקה השחורה וגם לא בלהקה האפורה שלנו הוא נחשב למת.”

“אני בטוח שיקבלו אותו חזרה אחרי מעשה הגבורה הזה.”

“אין..לי.. כוח.. להתווכח.” 

לאחר מנוחה של כמה דקות החברים פתחו במעוף אטי לכיוון הכנס בלבם חשש.

המשך                                                                                     הקודם