המסע הגדול

העורב הגדול עף בראש ומשני צדדיו תמרקרע ועילי, לא רחוק רוקרוקרע מדריך התעופה שנקרא כך בגלל הרוק שנזל מפיו כאשר התרגז. רוקרוקרע העיר כל הדרך לעורבים הצעירים על טעויות במעוף, “אתה השלישי מימין תזוז מעט שמאלה כדי לנצל טוב יותר את זרימת האוויר שעושים קודמיך.”

"הי,  תמרקרע התרחקי מעיליקרע, אם תמשיכי כך יגמר לך הכוח עוד לפני שנעבור חצי מהדרך.”

כמובן שתמרקרע התקרבה לעילי כדי להסב את תשומת ליבו לרוק הנוזל בשפע מרוקרוקרע מרוב רוגז על ביצועים כושלים של העורבים שהיו תלמידיו. “אם הוא ימשיך כך יגמרו לו כל הנוזלים מהגוף."

“תמרקרע חזרי למקומך מיד!” קרא רוקרוקרע, עיניו מפלפלות באיום.

תמרקרע החוצפנית לא שמה לב אליו ועילי חשב שהנה עוד מעט מדריך התעופה שהוא חיבב, משיג את תמרקרע חברתו הטובה ונותן לה מכה בכנף כמו שהוא היה עושה בשיעורים, אך תשומת הלב של הלהקה הוסבה אל זקן העורבים שהצטרף למסע ברשות מיוחדת של העורב הגדול. עורב זקן ושבא ניסיון פיגר יותר ויותר מאחורי הלהקה, היה ברור שכוחו כושל.

“עורב גדול בבקשה האט את הקצב כדי שהעורב הזקן יוכל להשיג אותנו: " קרא עילי שחשב כי העורב הגדול אינו מבחין בו.

“אסור להאט את הקצב. אם עורב לא עומד בקצב היה עליו להישאר בבית.”

“אבל הוא ימות!” נזעק עילי.

“ככה זה אנחנו לא יכולים לעשות דבר.” ענה העורב הגדול בקשיחות, “ואתה תפסיק לפטפט עם תמרקרע ותשמור את כוחותיך לתעופה. יש לנו עוד דרך רבה.”

תמרקרע הורידה את ראשה וחזרה למקומה במבנה החץ של הלהקה, עילי המשיך לשלוח מבטים לאחור אל העורב שעכשיו נראה רק כנקודה אפורה הרחק מאחור. כעבור דקות מעטות אי אפשר היה לראות אותו אפילו בעזרת עיני העורב  החדות שלו.

כנראה שצריך קשיחות ואכזריות כדי להנהיג להקה, חשב עילי אני לעולם לא מסוגל לזאת.

הערב ירד והם המשיכו במעוף. מפעם לפעם כאשר תפשו צינור של אוויר חם נסקו אתו והמשיכו בדאייה נותנים מנוח לשרירים העייפים. אני מקווה שזה מה שעושה העורב הזקן. אולי עוד נראה אותו מגיע, חשב עילי.

לילה ארוך וקר עם כנפיים פרושות וגוף חשוף, עבר עליהם בשתיקה שהופרעה מפעם לפעם בקריאות כיוון של העורב הגדול שלא רצה שהעורבים יירדמו או יתפזרו. רוקרוקרע אלוף המעוף דאג שהלהקה תישאר במבנה.

עילי שמח כאשר פס אור רימז על השחר העולה. נמאס לו לעוף בחשכה הסמיכה בלי לראות דבר מחוך לגוף האפל של העורב הגדול מלפנים וגופה הנושם בכבדות של תמרקרע.

הוא הביט לשמאלו, תמרקרע נראתה עייפה אך נחושה להמשיך, הוא החליט שהיא תחזיק מעמד. העורב הגדול המשיך בחתירה קדימה, איך הוא יודע את הדרך?

לפתע נשמע קולו של רוקרוקרע: "סערה מתקרבת צופפו את המבנה!”

“איזה סערה? על מה הפחלוץ הזקן מדבר? כנראה שהעייפות דפקה לו את הראש.” שאל עורקרע, ועדת החבורה שלו ענתה בקול צחקוק לועג.

“שקט שיהיה!" נשמע קולו של העורב הגדול "הסתכלו על הים, הגלים הגבוהים מרמזים על סערה מתקרבת.”

עילי ראה באמת שורות שורות של פסים לבנים של קצף גלים. “שימו לב לכיוון הגלים וכך תדעו את כיוון הרוח.” רוקרוקרע אמר בקול המדריך שלו, תמיד אפשר ללמוד ממנו חשב עילי.

שעה קלה מאוחר יותר נמחה הצחוק מעל פני חבורת עורקרע. כולם התאמצו קשות לעוף ישר עם הרוח הצדדית המכה בכנפיים.

לפתע היה משב רוח חזק במיוחד שהעיף את תמרקרע הצידה ועילי אחריה. ברק סנוור את עיניהם ואחריו התגלגל רעם מפוקק אוזניים.

עילי מצא עצמו עף לצד תמרקרע. כאשר עיניו התרגלו לחושך הוא ראה שהם נכנסו לתוך ענן ובערפל הנורא בענן לא היה זכר ללהקה. הוא ראה בקושי את תמרקרע שעפה לצידו.

תמרקרע עייפה ומפוחדת האטה את המעוף. יורם עף לידה מעודד אותה להמשיך, אם כי לא היה לו ברור אם הם ממשיכים בכיוון הנכון. “עיליקרע אנחנו אבודים, הכוח שלי אוזל ואנו לא יודעים את הדרך.”

“תחזיקי מעמד עוד נמצא פתרון, תמיד יש פתרון רק צריך לחשוב באופן צלול.”

הם יצאו מתוך הענן ואמצו את העיניים אך הלהקה לא נראתה. עילי הקשיב קשב רב לשמוע את קריאות  מנהיגי הלהקה, אך אי אפשר היה לשמוע דבר מבעד להלמות הברד שהכה בהם לרעש המתגלגל של הרעמים.

עילי אימץ שוב את עיניו וראה מתחתיו הבהק של כנפיים לבנות: “הי, אני רואה להקה מתחתנו. בואי נצטרף אליהם הם יודעים את הדרך לכינוס.”

“טיפש, אלו שחפים לא עורבים, אין עורבים לבנים,” גנחה תמרקרע בעייפות "שחפים... לא עפים... לכינוס.. העורבים.”

“בואי נעקוב אחריהם. איך שלא יהיה הם יודעים טוב מאיתנו מה לעשות בשעת סערה בים.”

הוא צלל לעברם והמשיך לעוף בכיוון שלהם, תמרקרע אחריו.

לאחר שעות מספר של מעוף קשה נגד הרוח כאשר השחפים כמעט נעלמו מעיניהם הם ראו משהו מתנוצץ בים: “מה זה?” גנחה תמרקרע בשארית כוחותיה: "השחפים צוללים לים.”

“לא לים,” אמר עילי קולו מתרונן: "לספינה.”

“ספינה? מה זה? לא חשוב, אין לי כוח תעזוב אותי ותמשיך לבד. ראית את מנהג העורבים, עוזבים את החלשים כדי שיהיה לאחרים סיכוי לשרוד.”

“הי, תמרקרע תחזיקי מעמד עוד קצת ונוכל לנוח על הספינה כמו שהשחפים מתכוננים לעשות.”

לאחר כמה רגעים נחתו שני העורבים העייפים על הסיפון של אוניה ענקית.

תמרקרע העייפה הכניסה ראשה מתחת לכנף ועד מהרה שקעה בשינה, עילי עמד שם לידה חושב על העתיד. אולי עכשיו לא יראה את העורב הגדול שנית ולא יחזור להיות אדם. הוא הביט לשמים המתקדרים בענני גשם שחורים והבחין בנקודה שחורה המתקרבת אליהם, לאחר כמה רגעים הוא יכול היה להבחין בעורקרע המתקרב ונוחת על ידו.

מכל העורבים בלהקה דווקא העורב הזה חייב היה להופיע?

 

המשך                                                                               הקודם