סיפור העורבים השחורים

עילי חשב על המסע הגדול והתחלחל למחשבה שייפגש שם שוב עם העורבים השחורים.

העורב הגדול התנדנד על רגליו בחוסר נוחיות, מביט בעילי במבט משונה: "עלי להכין אותך למפגש הבלתי נמנע עם להקת העורבים השחורים של קרערע."

האם העורב הגדול גם קורא מחשבות?

לא יכול להיות. אם הוא יכול לקרוא מחשבות אין לו צורך בי. אך בהחלט הוא חכם ובעל ניסיון וכדאי להקשיב לדבריו על הסכנות בעימות עם העורבים השחורים.

מחשבה נוספת עלתה במוחו של יורם, למה בכלל צריך להתעמת אתם?

הרצינות שבה העורב הגדול מתייחס לעימות הצליחה להעביר צמרמורת בגוו של עילי.

'הבלתי נודע הוא המפחיד ביותר' אומר הפתגם, אם כך מוטב לי לדעת כמה שיותר כי הפחד מתחיל להשתלט עלי.

הייתה שתיקה ארוכה בעוד העורב הגדול בורר את מילותיו.

עילי חיכה בסבלנות.

הוא והעורב הגדול ישבו על ענף גבוה בצמרת העץ המרכזי. אף עורב אחר לא העז להתקרב.

עילי בחן את העורב הגדול. אמנם הוא עצמו היה גדול מרוב העורבים אך עדיין לא הגיע לגודל של העורב הגדול.

"גם זה יגיע." אמר העורב הגדול שניחש את מחשבותיו. עילי נדהם שוב. האם העורב הגדול בכל זאת יודע לקרוא מחשבות?

העורב הגדול חזר להתעטף בשתיקה.

עילי שעמד לצידו הביט מסביב על עורבי הלהקה העסוקים בהכנות למסע הגדול.

בעברו כבן אדם הוא לא היה מסוגל להבחין בין עורב אחד לשני. הוא ניזכר בפתגם 'כל הסינים דומים'. כן זר לא יכול למצוא הבדלים בין סיני אחד למשנהו, בדיוק כמו שהוא לא מצא הבדל בין עורב אחד לשני, רק עכשיו כשלמד להכיר את העורבים בלהקה הוא ראה שיש הבדלים גדולים בין עורב אחד למשנהו. לכל עורב יש את הצורה הייחודית שלו, התנהגות אופיינית והאופי המיוחד שלו.

מנקודת התצפית שהעורב הגדול בחר אפשר לראות כמעט את כל הלהקה. על צמרת העץ שמולו הוא ראה אמא עורבת בריאת גוף, המטפלת במסירות בשלושת הגוזלים הקטנים שנולדו לא מזמן. לפני כמה ימים כמעט הייתה שם תקרית רצינית כאשר הוא עבר לידם ועצר להביט איך הם אוכלים בגרגרנות את הגרעינים שהאם הביאה לקן. האם חשבה כנראה שהוא מתכוון לגנוב גרעינים והתנפלה עליו בצרחות. הוא ברח משם בבהלה. תמרקרע ששמעה את סיפורו, הסבירה לו שגנבת אוכל מגוזלים נחשבת לאחד מהפשעים הגרועים ביותר ואפשר להיענש על כך בסילוק מהלהקה.

“גם אצלנו, בני האדם אסור לגנוב, אך לא מגזימים עד כדי גרוש אדם שחמד לצון וסחב כמה גרעינים. אם אדם גנב משהו בעל ערך הוא כמובן נענש.” אמר עילי בהתגוננות לא יודע למה הוא בעצם מתגונן כאשר לא הייתה לו כל כוונה לגנוב.

“כל גרעין הוא בעל ערך לגוזל.” טענה תמרקרע בחום.

“עם זאת אתם דווקא מעודדים גנבת מזון מבני אדם או אפילו מציפורים אחרות.” טען עילי לעומתה מנופף בכנפיו לשם הדגשה. ההתגוננות הטובה ביותר היא התקפה.

“איך אתה יכול להשוות לקיחת מזון מבני אדם, ציפורים זרות או אפילו מלהקות זרות, לגנבה של מזון מגוזל של הלהקה שלך? כשאתה גונב מזון מגוזל, כאילו גנבת מזון מכל אחד בלהקה...”

היא הצטמררה מנידה ראשה במהירות במחווה של גועל: "...זהו מעשה של כמעט בגידה בלהקה.”

עילי הביט בה בהשתאות על התגובה החריפה. יש לי עוד הרבה מה ללמוד על חוקי ההתנהגות של הלהקה, חשב.

תמרקרע הבינה שהגזימה ואמרה בטון מרוכך מנסה לפייס את עילי: “אני  יודעת שאתה רק הסתכלת ולא הייתה לך כל כוונה לגנוב, אך כדאי שתזהר, לא כל העורבים מבינים את ההתנהגות שלך כמוני. תזהר בייחוד ליד העורבת האימהית הזו שמסורה מאד לגוזליה.”

בדברים מסוימים העורבים כל כך רגישים ובאחרים הם לא מתחשבים כלל, חשב עילי. אין ספק שאני אזהר מהעורבת הרגזנית השמנה הזו. מאז השתדל תמיד לעקוף את הקן הזה, כדי שלא יעלה על דעתה של העורבת הרגזנית שהוא חושב לפגוע בגוזליה.

עכשיו הוא הביט בעורבת השמנה ממרומי הענף וראה שהיא מביטה חזרה בעיניים רגוזות. היא עדיין לא סלחה לו.

הוא הסיט את מבטו למטה וראה את העורב הצולע מטייל על הקרקע מחפש תולעים. לא רחוק מאחוריו הלך העורב הזקן בכבדות. שני העורבים החלשים נראו תמיד יחד עוזרים זה לזה. בעצם גם אנחנו, 'שלושת המוסקטרים' התחברנו תחילה בעיקר בגלל שהיינו חלשים, מושא ללעגם של הילדים האחרים. אולי בכל זאת אין הבדל כזה גדול בהתנהגות בין חברת הילדים לחברת העורבים.

מרחוק הוא ראה את תמרקרע עפה לכיוון המסתור האהוב שלה בין העצים הסבוכים בפאתי החורשה. עוד רגע והיא נעלמה.

עילי שלח מבט אל העורב הגדול שעדיין שתק ונראה שקוע בהרהורים. בעצם אולי הוא בכלל ישן, חשב עילי. הוא כבר חשב לפרוש כנפיים ולעוף בלאט כאשר שמע את העורב הגדול אומר: “כשהייתי עדיין צעיר, שוליה של העורב הגדול מנהיג הלהקה, הגיעה להקת העורבים השחורים מארץ רחוקה ובקשו להתמקם בשטח הלהקה שלנו. מנהיג הלהקה השחורה ביקש מהעורב הגדול הדרכה בארצם החדשה. מעולם לא נודע לי למה עזבה הלהקה השחורה את ארץ מוצאם, אך לפי התנהגותם כנראה שהיה מי שגרש אותם.”

כך פתח העורב הגדול את סיפורו על הלהקה השחורה.

“העורב הגדול אימץ את הלהקה השחורה והדריך אותם ובעיקר את מנהיג הלהקה, בכל הידע שצבר. לשם כך הוא גם לקח את קרערע בנו של המנהיג השחור, שהיה עורב צעיר בן גילי להיות לו לשוליה לצידי....” העורב הגדול שתק כמה זמן מהרהר. עילי כבר הכיר אותו מספיק כדי לחכות בסבלנות להמשך הסיפור:  “...זו הייתה טעות גדולה כי קרערע היה עורב יהיר בעל תחבולות וכוונות רעות...” העורב הגדול התנדנד על רגל אחת ואחר השנייה באי נוחות שהביא הזיכרון הזה.

“... לאחר כמה זמן התברר שהעורבים השחורים ניצלו את הכנסת האורחים של הלהקה האפורה לרעה, ניקרו והציקו לעורבים האפורים החלשים מהם, ומנעו מהם לצוד אוכל להאכיל את הקטנים. העורב הגדול נזף בקרערע שהיה היוזם של רוב ההצקות האלו. הלהקות נפרדו כאויבים. אתה מבין כי הלהקה השחורה ובעיקר קרערע נשבע לנקום בנו, והם סכנה גדולה בייחוד מפני שהם מכירים את הדרך בה הלהקה האפורה מתנהגת.”

"מה זה קשור אלי?"

"זה מסובך. קרערע אינו האויב המסוכן ביותר שלך, אך אסור לזלזל בו.”

"לא האויב המסוכן ביותר? אז מי האויב המסוכן הזה?”

"קוראים לו סאלאח, והוא מהגזע שלך, גזע בני האדם, אך זה סיפור ארוך שאתה עדיין לא מוכן לשמוע אותו.”

עילי ניזכר ששמע את השם הזה בעבר. מה זה היה? אה כן , עכשיו הוא ניזכר: "כבר דיברת פעם על סאלאח שלא צריך לדעת שאני לא נהרגתי בתאונה של הורי. למה שירצה להרוג אותי?”

"מספיק! הזמן קצר ועלי להשלים את ההכנות לפני המסע הגדול." הוא אמר מסכם את השיחה.

לעילי היו שאלות רבות, אך זה כל מה שהעורב הגדול הסכים לספר.

השיחה הזו לא עזרה להפיג את הפחד של עילי מפני הבאות.

עילי הרגיש צורך לדבר עם חברתו הטובה ביותר – תמרקרע והוא ידע איפה אפשר למצוא אותה, אבל כאשר הגיע לסבך העצים בשולי החורשה שזה היה המקום האהוב עליה, הוא לא ראה אותה. לתדהמתו כאשר ניסה להידחף בין הענפים שהיוו את הפתח למקום המסתור, הוא גילה שאינו יכול להיכנס.

“תמרקרע, תמרקרע איפה את?” הוא קרא בתסכול.

לפתע הפתח נפתח ותמרקרע הופיעה כבמטה קסם לפניו.

“הי, עיליקרע מה קורה?”

“איפה היית? לא ראיתי אותך.”

תמרקרע כופפה ראשה לצד במחווה של חיוך: “אז זה עובד!”

“מה עובד?”

“הקסם. אם כי זה עובד רק כאן במחבוא. ניסיתי את זה במקום פתוח ולא הצלחתי.”

“האם את יכולה להעלים את שנינו?”

“לא ניסיתי. חוץ מזה צריך שמשהו יחפש אותנו בשביל לראות אם זה עובד.”

לפי ההרגשה שלו לאחר מה שהעורב הגדול סיפר לו על הלהקה השחורה, התחשק לו להיעלם לתמיד מהם ומאותו סאלאח המסתורי, אך הוא ידע שהוא לא יכול להישען על קסמים, עליו להתמודד עם המציאות וקרערע נראה כמציאות שחורה יותר מצבע הכנפיים שלו.

המשך                                                                                 הקודם